צינה תמיד עומדת מול עיניי אדומות הן מדמעות שמזמן אמרתי להן די נולדתי אדם הפכתי לאישה החיים הם שהפכו אותי לחיה רק תכונה אחת שמרתי שנאה. וזה, חיה לא מבינה. כבר שיחקתי עם החיים ונפגעתי לנצח מבפנים נפצע ליבי העלוב עכשיו, מדם הוא עקוב רתחתי עדלאידע הוצאתי כעסי על מי שנשאר בסביבה זה שהיה תמיד נפלא ולא עזבני בזמנים של זוועה אבל ידעתי שאם אני לא רוצה יותר להיפגע לאבד את מצפוני לתמיד, באמת להפוך לחיה עליי לנטוש אורחות עברי להיות נוכריה לכל המבקש אהבתי לחיות בשבילי לאהוב את עצמי. לומר לכל אדם טוב לב ונחמד אני לא צריכה אותך אני אסתדר לבד חבל לי עלייך, אחותי בת אדם, אכן אני יודע שהעולם אינו מושלם אך בראותי דרכך שבחרת אני רואה שבחיים חפצת כי לא וויתרת על נשימתך ולא וויתרת על מקומך, חיפשת דרך להישאר בחיים אף כי כאלו חיים אינם ראוים למתים הייתי רוצה לשלוח לך יד אך אני מפחד שתנשכי אותה בנסיונך להישאר לבד על כן רק אעיר מרחוק, בתקווה שתפנימי לעצמך לא תצליחי להשתיק צעקתך כי מהדהדת היא בכל חדרי לבך ואולי לבך עקוב מדם וחבוש בצור אבל צור ישראל מעפר עשאך חלשים אנחנו, ברוח נידפים זה למה כל כך בנקל נפגעים אך עם זאת נשימת האל מחזיקה אותנו תפני לכוח הזה שבך ודעי שיש לך תמיד אחים.