את
הפזמון של חיי
שיר אהבתי נטול הבתים
ופעם, בלילה, עת
חושך-
לא נכבה,
הדלקת לי כוכב
ובירח דהוי
קישטת שמי ימיי.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] האמת, שקראתי את היצירה לפני יותר משבוע, זה יפה וקשה, אמיתי וכנה. חזק, מאוד חזק ועוצמתי, דוקר קצת, מצמרר מעט. מעורר, בהחלט מעורר ומעלה שאלות, תהיות, מחשבות ורגשות. קטע לא פשוט אבל חשוב!!! [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! אכן כואב... [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט שונה סגנון הכתיבה של שני הבתים. אבל הרעיון יפה והביצוע בעיקר בבית השני- מצויין. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה!!! ולא, זה לא בנימה מופתעת ;) [ליצירה]
- [ליצירה] לידוע- וכי למה טעון? [ליצירה]
- [ליצירה] מצויין!!! דימויים נהדרים וכתוב נפלא! מזין ומשביע ;) [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק ומעלה חיוך מתוק עוד יותר. מסכימה עם בא בימים, זה רק הולך ומשתפר, כל יום הלב מתפעם מהפלא הזה ואז פשוט נשארים ללא מילים מהחוכמות, מהשיבושים, מהחיוכים, מהמילים, קסם שלא נגמר! גידול קל :) [ליצירה]
- [ליצירה] לא רואה כאן נאיביות ו/או אשליה, היצירה נכתבה ממקום של אושר, נאיבי ככל שזה יישמע... באופן מוזר, עצוב אולי, שמחה מהווה דשן פחות טוב ליצירות, אם כי ייתכן שזה רק אצלי, וחבל. [ליצירה]
- [ליצירה] אני בעד לצאת מהכבדות, בעיני היה בזה פן מבדר ... גם אם הזוי :) [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי שוב ושוב. מיוחד, שואב, מרגש. [ליצירה]
תגובות