את
הפזמון של חיי
שיר אהבתי נטול הבתים
ופעם, בלילה, עת
חושך-
לא נכבה,
הדלקת לי כוכב
ובירח דהוי
קישטת שמי ימיי.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חמוד, אם כי שונה מכתיבתך הרגילה, פחות אהבתי את הצורה- החריזה קצת מאולצת, אבל התוכן משובב... [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי את הרצף בשורות הבאות: "ואוושות הרוח שמחאנו לך כפיי שפרשנו לך כנפיים שם שזרתי את ליבי" אולי חסר אות או מילת קישור? [ליצירה]
- [ליצירה] שי- השיר לא זרם לי והשאיר אותי עם תחושה לא נעימה.... משו פה זה לא זה... לא מצליחה לשים את האצבע, אולי חוסר הסדר, חוסר מקצב, או הניסוח, לא יודעת, לא התחברתי... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! פשוט ועדין. נהניתי לקרוא- מזל טוב?! [ליצירה]
- [ליצירה] אז כן, חייכתי, ויותר מזה- התענגתי, על רעיון מבריק ועל ביצוע מתוחכם, על שורות מדהימות הערוכות בטעם מעודן. תן לנו עוד מזה! [ליצירה]
- [ליצירה] דב- גם אתה וגם שי דוידס החלטתם לרגש אותי היום- אז הצלחתם (שי עשה זאת במסר אישי וחבל על ציבור הקוראים שהפסיד את מילות הקסם שלו). אז תודה, על המחמאה בסוף- היא שווה יותר מאלף מילים. ותודה על התגובות והיחס-תמיד. איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] התגעגעתי ליצירותייך, אך את זו- לא ממש הבנתי.... [ליצירה]
- [ליצירה] הדיוק החד כ"כ באופן מיוחד כ"כ של תיאור דבר... דבר... דבר חזק כ"כ, רגש עד, שתמיד מפעים ומעצים כל רגש ואירוע הנילווה לו. אח, הגעגוע הקדום, אוייבנו הוותיק שחבר לריקנות ולבדידות - וכך נוצרה אג'נדה כואבת של רגש קדום וטהור. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה תסלח לי, אבל- זה מתחיל לחזור על עצמו.... שי- תחדש, העם צמא לחידושך! [ליצירה]
תגובות