את
הפזמון של חיי
שיר אהבתי נטול הבתים
ופעם, בלילה, עת
חושך-
לא נכבה,
הדלקת לי כוכב
ובירח דהוי
קישטת שמי ימיי.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] האמת, לא הבנתי... [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת לקודמיי, זו בהחלט יצירה משובחת!!! [ליצירה]
- [ליצירה] ארבע השורות האחרונות- הן יצירת מופת בפני עצמן!!! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, משלימה את רעות- לי, הבית הראשון הוא ש"עשה את זה".... [ליצירה]
- [ליצירה] בתשובה לשאלה, מעבר השורות בא לבטא משו, ליצור תחושה מסויימת שניסיתי להעביר, אולי זו הנשימה שנקטעת ואיתה גם השורה, אולי זה חוסר המקום להכיל יותר ממילה בשורה- יותר רגש יותר.... ואולי.... כל אחד וסיבותיו הוא.... תודה על התגובות! שבת שלום! [ליצירה]
- [ליצירה] אח, נחמד מאוד, מעניין ביותר! אולי אנסה גם... [ליצירה]
- [ליצירה] עמית- תודה, אני שמחה שמצאת כאן מילים יפות, זו התחלה. אז הצעת העריכה שלך היא-? [ליצירה]
- [ליצירה] כמה שזה יפה!!! (קצת נבהלתי מהתגובה שפרסמת, מצד שני- היא זו שגרמה לי להכנס ליצירה ולקרוא...) זו יצירה מופלאה בעיני, אני מאוד מתחברת לצורת הכתיבה, הקיטוע מוסיף כאן מאוד! והתוכן והניסוח- כ"כ יפה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] המבנה המיוחד בתחילה- כאשר לא נחרזו המילים הראשונות בכל שורה, שהן סיומה של השורה שקדמה-הקשה על הקריאה, אך מרגע שהושלם והמשקל התאזן עם הצליל, נוצר יצירה מופלאה מרגשת מעצימה ומשורה לשורה מתעצמת כמו כדור שלג גדול, עד לשיא. נפלא1 הזכיר לי מבנה של קינה או פיוט עתיק. [ליצירה]
תגובות