את
הפזמון של חיי
שיר אהבתי נטול הבתים
ופעם, בלילה, עת
חושך-
לא נכבה,
הדלקת לי כוכב
ובירח דהוי
קישטת שמי ימיי.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה יפה, כ"כ יפה וקולע ומדוייק ועדין...... [ליצירה]
- [ליצירה] משובח! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים בעיני. העלה חיוך מתוק על שפתיי והרגשה של שלוש נקודות... ז"א שעוגד יש כאן המשך שמתנגן לכל קורא- ההמשך שלו והמילים העדינות האלה שלכל אחד פורטות על מיתרים אחרים... [ליצירה]
- [ליצירה] עדין ויפה. [ליצירה]
- [ליצירה] חביב :) [ליצירה]
- [ליצירה] ואני ראיתי את הבית האחרון כנותן הסבר לכעס, דווקא ממקד אותו מבהיר על מי הוא ועל מה, אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] קטונתי מלהוסיף מילים, יצירה נפלאה! הבמבנה, התוכן, ההרגשה שזה מעביר, הצורה, הניסוח- משבח, מלוטש ומקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] קסום. התכנים שלך מדהימים. לעניות דעתי, הבית השני- הוא שיר בפני עצמו והוא גם כתוב טוב יותר. הייתי מציעה את השורה הראשונה שו לכתוב: השירים שכתבתי לך- ואז את שאר הבית על שני חלקיו כיצירה עצמאית ומאוד, מאוד יפה. מופלא! [ליצירה]
- [ליצירה] אח, נחמד מאוד, מעניין ביותר! אולי אנסה גם... [ליצירה]
- [ליצירה] סיטואציה מוכרת- נסה גם לברך את נהג האוטובוס (יש עוד מי שנוסע בתחבורה ציבורית בכלל?) ולשאול לשלומו של המוכר במכולת. פני תדהמה הם יעטו לפתע... אבל מסר יקר- זה לא שיר, יכול להיות מסווג כהרהור, דיון וכיו"ב... וזה בסדר, לא כל מחשבה ותחושה יכולה ומוכרחה להיות מתורגמת ליצירה פואטית. לא ככה? המון בריאות וברכות על הרגישות האנושית במתואר לעיל... [ליצירה]
תגובות