את
הפזמון של חיי
שיר אהבתי נטול הבתים
ופעם, בלילה, עת
חושך-
לא נכבה,
הדלקת לי כוכב
ובירח דהוי
קישטת שמי ימיי.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה :) אז מה דעתך- איזה אהבת יותר מכל השלושה? [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! תמונה יפייפיה!!! זוית הצילום, התאורה (והילדה) פשוט מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הרעיון ועוד יותר את הביצוע, זורם, יפה, עדין ומבטא- פשוט כתוב נפלא!!! [ליצירה]
- [ליצירה] רסיס, כרגיל- אתה מפליא במילותיך.... פשוט נפלא! רגע פשוט המתואר בכ"כ הרבה קסם, דיוק, יופי וכשרון... [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי, קצת קשה לי להגיב זה חזק מאוד, הבית הראשון לא כ"כ התחבר לי. אני עוד אעבד את זה.... [ליצירה]
- [ליצירה] כמה זה יפה! נפלא! [ליצירה]
- [ליצירה] מהמשובחות שביצירותיך! מעוררת ציפייה לשישית :) [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון, כמו גם הביצוע, - יפה ביותר. חזק מאוד והניסוח מצויין! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד, במיוחד אהבתי את חוסר החריזה, הייתי נצמדת אליה לאורך כל השיר.... התיאור מקסים, חזק, עוצמתי ויפייפה! [ליצירה]
- [ליצירה] התוכן יפה, אני חושבת שהכתיבה ילדותית קצת, חרוזים קבועים ובנאליים במעט. הייתי עובדת על זה עוד. והערת הגהה קטנה- "מולדתי הוא המקום שאותו בניתי במו ידיי" -יש לכתוב "מולדתי היא המקום" שכן מילת היחס מתייחסת למולדת ולא למקום ולכן היא בלשון נקבה ולא בלשון זכר. [ליצירה]
תגובות