את
הפזמון של חיי
שיר אהבתי נטול הבתים
ופעם, בלילה, עת
חושך-
לא נכבה,
הדלקת לי כוכב
ובירח דהוי
קישטת שמי ימיי.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כמה אמיתי, נכון ויפה... [ליצירה]
- [ליצירה] גם בעיני, יש בזה משהו, חייכתי, התעניינתי ונהניתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אח, דב- כל תגובה שלך, היא יצירה חדשה... שנה טובה! [ליצירה]
- [ליצירה] אח, איזה כיף שחזרת! הייתי מציגה את הבית האחרון כיצירה בפני עצמה- הוא יפייפה... גם השורות שקודמות לו יפות, מזרימות בקריאה, אבל משו שם נתקע... [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה, אבל- אולי אלו שני צדיים של אותה מטבע, או שאלת הביצה והתרנגולת, היינו, מה נובע ממה, ובעצם, אולי לא... עזבי. נראה לי שלפעמים רוצים להיות לבד, אבל לא להתבודד-להיות בודד, אני מוצאת הבדל עצום בין לבד לבדידות... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! כתוב נהדר והכותרת מצויינת! שירה במלוא תפארתה [ליצירה]
- [ליצירה] כ"כ יפה! הניסוח, התוכן- פשוט יפה, יפה ופשוט! [ליצירה]
- [ליצירה] הסגנון עקבי- ליצירותייך האחרונות, החזרה על שורות, מדגישה ומחזקת את תוכנן. הייתי קוטעת חלקן, בשביל לשמור על המקצב, בשביל להשאיר את הקורא דרוך בעקבותיו.... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, זה ממש תאור של הרגשה, כמעט ואפשר לומר שלא היתה לי יד בזה, רק רגש... [ליצירה]
תגובות