את
הפזמון של חיי
שיר אהבתי נטול הבתים
ופעם, בלילה, עת
חושך-
לא נכבה,
הדלקת לי כוכב
ובירח דהוי
קישטת שמי ימיי.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מקסים!!!! שי זה נפלא, זה נהדר זה, זה פשוט מצויין!!! הכתיבה, החיתוכים, הדימויים, משחקי המילים.... משובח!!! [ליצירה]
- [ליצירה] דב- תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] משפט נכון, אבל חסר פואנטה ועומק המתבקש במשט אחד המתיימר להיות יצירה בפני עצמו. לגופו של עניין, יש דברים כואבים מחרטה ואולי נובעים ממנה- פיספוס למשל, אבל למה לדכא? שתמיד תהיי בשמחה :) [ליצירה]
- [ליצירה] התוכן- כ"כ מוכר! ב-ה-צ-ל-ח-ה-! [ליצירה]
- [ליצירה] הבנתי, ניסיתי לדלות הכרה בתחושה, לחפש אם אני מבינה אותה, אבל- כמו שכתבתי, כיף לי, שאת (והלוואי וגם אחרים), מצאת תיאור תחושה מרטיטה/מרגשת/טובה/רעה, במילותיי שלי, אם הצלחתי להרטיט לך משו בלב, זהו שכרי!!!! רק אושר ותודה, איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] כמה מצחיק ועצוב... ממממממקקקקקקקקקקססססססססיייייייםםםםםםםם!!! [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, שי, זה היה (ועודנו) יפייפה!!! התרגשתי :) [ליצירה]
- [ליצירה] משפטים כאלה מחזקים את חיבתי לקטגוריית המשפט האחד... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים!!! פשוט יפייפה, כתוב מצויין ולתפארת.... [ליצירה]
- [ליצירה] ותודה לאלול אחר שהעלה אותך למודעות שלי... נהניתי. [ליצירה]
תגובות