את הולכת לישון.
נישארתי עם בובת הסמרטוט הישנה
חיבקתיה חזק ונזכרתי
שכשהייתי קטן
ואמא ישנה צהריים
לא הורשיתי לצאת מחדרי
וכשהגיע ערב
ריח חריף נמהל באויר.
שתים עשרה בלילה
מצאת אותי רועד מקור לבד בחושך.
>בעקובת מקחר שנשעה באוניבסטירת אנגילת, זה לא מנשה באזיה סדר אתה כתוב את האותוית כל עוד האות הרשואנה והארוחנה בקמום הכנון. השאר יוכל ליוהת בגלן שלם ואתה עיידן יוכל לרקוא בלי ביעה. זאת בלגל שנאו לא קוארים כל אות בעמצה אלא את כל המליה.
[ליצירה]
>בעקובת מקחר שנשעה באוניבסטירת אנגילת, זה לא מנשה באזיה סדר אתה כתוב את האותוית כל עוד האות הרשואנה והארוחנה בקמום הכנון. השאר יוכל ליוהת בגלן שלם ואתה עיידן יוכל לרקוא בלי ביעה. זאת בלגל שנאו לא קוארים כל אות בעמצה אלא את כל המליה.
[ליצירה]
פעמיים "נשכב" ונותן הרגשה של "נונסנס". לכן:
מצא את המילים אם ברצונך ברצינות ואם לאו- לאו. נחייך.
בואי נצא לשדות הפרוסים
נשכב, נצפה בשמיים כחולים
נדבר אהבה, נחבר מילים
בחלום שנתנו צפים מאוחדים
גלינג גלינג (שעון מעורר)
מתיר אסורים.
[ליצירה]
אז לכל הממורמרים, לכ לבעלי הקריאה הראשונה והשניה בלבד:
דמיינו בחורה. אתם מציעים לה לבוא אליכם. אבל היא- כבחורה- לא נענית מייד אלא מתחילה במשחקי חיזור
כלומר, זה סגור וגמור שהיא מגיעה אבל היא לא גיד את זה מייד:
"ההצעה שלי בחלקה התקבלה. ולא משום
שאין כאן יכולת שיפוט מוגבלת
או שפה
אלא סוג העניין הוא כזה שסירוב מוחלט מתפרש כ
'לא אני ולא אתה
תקבע
באיזו שעה' "
לכן:
"לכן
היית חייבת לשלוח בעצמך- כפשרה
שמלה. קצרה. מכפלת. דקה. מבט של
עוד שניה". ..
כלומר, אחרי משחק ה"קשה להשגה" היא מגיעה, כדי לחפות, עם שמלה. קצרה. מכפלת (כפלשון). דקה. מבט של עוד שניה ו....
באמת הייתי
שם. ושם. ושם.
ולבסוף:
"ומה יהיה בסוף"? שאלת
שאילתה. שאלה.
כלומר, אחרי כל הדברים הללו "יחסינו לאן"?
שאילתה(פרלמנטרית. ולכן גם "בקריאה שלישית" קרי, החוק עבר) ועדיין- סימן שאלה.
ט ע י ם ?
חושו בטוב!!
תגובות