הוא נעלם
הוא נעלם
וכל אוצרותיו, נעלמו איתו
הרחק הרחק בשמיים
השמיים שלו היו אדומים מאש משרפות,
אח"כ כחולים השתקפות של עיניה.
ושיער בלונדי מתבדר ברוח בבדריינהל.
בערוב יומו היא באה אליו,
בלאט
בחשאי
אינה מכחשת
האכילה אותו מידה כציפור.
כשהגיע היו פאות מסתלסלות ברוח
אח"כ קיבל פס ומספר וטיפוס
ואז אותה,
שכח עיירה נידחת מחוז קאלץ
שכח רכבת הומה של חיות בבני אדם
שכח שמים אדומים
ואדמה מעצמות,
שכח
אולי עכשיו הוא זוכר
מזכירים לו בשמים
מלאכי השרת מפזמים לו שיר ערש ישן
ואימו מחבקת
היא שבה מן המתים.
וכולם נפגשים שוב
מקלפים קיוי
וסבתא סבינה אומרת
מי רוצה שוקולד מהארון?
ומנדק?
הוא שם את ראשו על ברכי אימו
ופועה בבכי
למה עזבת?
והיא לוחשת הנה,
חזרתי.
והאלוהים?
יש לו נחת כשכל האודים אוכלים קיווי ביחד.
כשכל השרופים על קידוש שמו,
אומרים מנגלה אה... מנדלה,
חזרת?
חיכנו הרבה,
הרבה מאוד שתשוב
מנדק?
אומרת אימו,
ציפית לישועה?
נשאת ונתת באמונה?
קבעת עיתים לתורה?
אני לא יודע
הוא אומר אני כבר מת שנים
מאז שנפרדנו, כשמנדלה... אה מנגלה
אמר לי שמאלה.
תגובות