נשמתו אינה נשמה גדולה
ואולי אפילו לא חוצבה מתחת לכסא הכבוד.
לכן עליו לשכב על החול בעיניים פקוחות,
לבהות ברסיסים מאירים
של הכוכבים הנופלים מרקיע.
לא להצליח לתפוס.
בידיו הפרושות לרווחה
הוא ממשש לראות,
אם דבק בן אבק כוכבים
לכאורה מדובר כאן במישהו שנמא תמיד בצל של אחרים.
אולי אפילו אדם חריג בחברה. לפעמים כשמתמזל מזלו הוא מקבל מן החברה שמץ של הכרה בזכות קיומו. ברמה מסויימת זה קיים כמובן בכל אחד.
אם הבנתי נכון השיר ממחיש בצורה נפלאה את התסכול של האדם הקטן העומד מול הגודל תוך מודעות מלאה אליו, ואין בידו אלא לתפוש שביבים מעורפלים של השגה שלעולם אינם מרווים את צימאונו. אולי זהו הפער שבין השכל לנשמה.
[ליצירה]
לכאורה מדובר כאן במישהו שנמא תמיד בצל של אחרים.
אולי אפילו אדם חריג בחברה. לפעמים כשמתמזל מזלו הוא מקבל מן החברה שמץ של הכרה בזכות קיומו. ברמה מסויימת זה קיים כמובן בכל אחד.
[ליצירה]
נפלא!
אם הבנתי נכון השיר ממחיש בצורה נפלאה את התסכול של האדם הקטן העומד מול הגודל תוך מודעות מלאה אליו, ואין בידו אלא לתפוש שביבים מעורפלים של השגה שלעולם אינם מרווים את צימאונו. אולי זהו הפער שבין השכל לנשמה.
[ליצירה]
.
שיר מדהים. אני מזדהה עם הרבה - אם הבנתי נכון את האצבע המושטת ואת האותיות שכסו בי....
דימויים נפלאים, ובעיקר אהבתי את "בחלוני עלה ריח החיים כימים ימימה".
[ליצירה]
.
פרופיל מדויק ותיאור נוגע ללב של בעל מכה לעתיד.
הילדה חווה חוויה שקשה לעמוד כנגדה: רק בנות עם אופי חזק מאוד יצליחו לעמוד כנגד הרעפת חיבה כה עזה מצד אחד, מול סחיטה והפגנת חולשה מצד שני: "אין לי בית", "בולע גלולות" וכו'.
התיאור משכנע עד כדי כך שהאמנתי שדברים כאלו עלולים באמת לקרות במציאות ואינם קורים רק בסיפורים.
לבכות.
תגובות