בנסים נולד ובנסים שרד, וכך נקרא בעת ברית המילה. נסים היה אמנם שמו, אך לנפלאות רבות לא זכה בימי חייו. בן למשפחה הרוסה בת 12 נפשות שאביה נפטר בעודו בן ארבעים ועזב את ילדיו לארבע רוחות השמיים וארבע פינות השכונה המצוקתית.וכך זרוקים היו לכל רוח כמוץ חיטה הזרוי בשדה מזרע. נסים, פנה אל תחום הסמים כמפלט, היה הוא מבקש כספים מעוברי אורח על מנת לממן לעצו מנת סם, או סיגריה במידה שאין בידו די כסף לממן מנה של הירואין לא מזוקק. מידה ונזדמנה לידו שעת כושר, היה הוא "משאיל חפצים" לצמיתות בעת שנקרתה לידו שעת כושר" גיל ארבעים מצא את נסים רווק, כשהוא דק כציפלון, לובש לרוב מכנסיים קצרים ופניו לא מגולחים. שכנו היה בחור צעיר בשם אליק, לשם שינוי היה אליק בן למשפחה טובה, בחור שקט ורחמן, בעל זקן שחור קצר המעטר את פניו וחולצה לבנה עם מכנסיים שחורות כיאה לבן ישיבה לשעבר. אליק ריחם פעמים רבות על נסים ונתן לו כסף או מספר מטבעות לצרכיו. מאז, כמעשה כשף, לא עזב נסים את אליק והיה מציק לו ועוקב אחריו בכדי לקבל ממנו את השקל הנכסף, התקדים עשה את שלו. פעם, כך מספר אליק, ישב הוא בתחנה של קו 1 המצויה על רום הגבעה, וחיכה לאוטובוס המוביל אל הפרברים. נסים היה באותו רגע בתחתיתה של הגבעה בבית הקפה השכונתי. פתע בחושיו המחודדים (מסם) קלט נסים את אליק היושב בתחנה. הוא שם ריצה שלא הייתה מביישת את בן ג'ונסון, עבר בגמיאה (וללא הזנקת אקדח) מאתיים מטרים של עלייה גבעתית ביותר, עד שהגיע מתנשף אל אליק ההמום בבקשו פרס על הריצה: "שקל שקל, סיגריה סיגריה" המקרה השני היה מוזר ביותר: אליק נוהג היה ללכת לבית המדרש השכונתי בשעות אחר הצהריים וללמוד שם פרשת השבוע עם הרב גרינדר, חסיד דעקשיץ אשר בפולניה, יהודי עבדקן שהיה כמו נטע זר בשכונה, אולי משום שהיה החסיד היחיד בה ובעת שהיה מהלך (בשבתות) לבוש קפוטה ושטריימל היו חושבים האנשים כי המשיח עומד להגיע. ובכן, באותו אחר צהריים למדו אליק, הרב גרינדר ועוד מספר יהודים את פרשת השבוע וכמעט הגיעו אל הפסוק בשמות: "קח לך סמים וקטורת חלבנה" וביוק לשמע פסוק זה, ואולי במיוחד בשבילו או במיוחד להמחיש את משמעות הפסוק, צץ נסים כבמעשה נפלאות בבית המדרש. הוא ניגש אל אליק הלומד בבקשו: "שקל, שקל" משלא נענו תחינותיו החל בשיטת הטלטולים. כשהוא מטלטל את הבחור הכחוש בצורה עדינה. ובאותו בית מדרש היה סוחר בסטה של עופות בשם רבי דרוויש. באותו רגע למד הוא פרקי זוהר ושתה כוס מחיה מרעננת ומשיבת נפש. ויחר אפו של רבי דרוויש באותו נסים המטלטל ויצרח: "עזוב אותו בשקט או אני קורא למשטרה!" לשמע הצעקה הרמה התעורר נסים גבה הקומה מן האטרף, וניגש לחפש נדבנים נוספים, במקרה באמצע הדרך נח לו בקבוק דיאט קולה על שולחן קטן. נסים שהרגיש בבית, קרב אל הבקבוק המלא למחצה ורוקן אותו בנון שלנטיות עד תומו, כמו גמל מורעב המרוקן שוקת במדבר ציה עם קוצים ודרדרים. בספסלים הקדמיים למד סטודנט למדעי הטבע, ופאוץ' מפתה בצבע שחור מעור אוריגינל נח על השולחן. נסים ראה את הפאוץ' וניסה לחטוף אותו באבחה כשהוא מזנק על השולחן כשוער. אך הסטודנט ששמו היה חמדי, הקדים אותו ובשנייה האחרונה חטף את הפאוץ' והכניסו לתיקו. נסים - מעצמת הזינוק נחבט בשולחן ונפל ארצה אפיים כשוער המזנק על כדור ומפספס את הבלימה. שרוע היה עתה על הרצפה וממלמל מיני מלמולים, חמדי חס עליו והציא מן הפאוץ' עשרה שקלים ונתן לו כפיצוי על מפח נפשו. נסים ההמום מלמל בהכרת תודה וקם, למזלו לא נפגע מן הנפילה. "ואללה אני יחזיר לך, בעיניים שלי" וחמדי גיחך, כאילו זו הבדיחה הטובה ביותר ששמע. ונשבע למצוא דרך הכיצד לבלום את חובב המזומנים בעודו באיבו. כשבוע לאחר מכן, ראה נסים את חמדי והוא נכנס בכיוון בית המדרש, הוא היה די שפוך וקרא לעברו: "אליק אליק, חכה שנייה!!!!" ואילו חמדי היה בעל תושיה וגם בעל המפתחות של בית המדרש: הוא כבר צפה את הנולד, נכנס מהר לבית המדרש ונעל אותו על יושביו, שבמקרה היו בקדמתו - ליד הדלת. נסים בא וניסה לפתוח את הדלת, הוא טלטל את הידית חזור וטלטל: "תפתחו תפתחו" והרב גרינדר היה סבור באמת ובתמים כי אחד מן המתפללים הוא זה, הוא ניסה לפתוח את הדלת מצדו (הצד הפנימי) וכך קרה מצב שבו שני אנשים מטלטלים את הידיות: הפנימית והחיצונית. נסים התייאש וחיכה בצד. מתפלל אחר נכנס וחמדי ראה את צלליתו ופתח את הדלת. עתה נכנס נסים אל בית המדרש כשהוא עזוז והדר, הוא ניגש אל חמדי ואמר: "יש לי דיבור איתך" חמדי נרעש ונרעד, הוא עמד מול נסים בתנוחת תקיפה. נסים הוציא דבר מה מכיסו. חמדי היה בטוח שנסים מוציא סכין אך נסים הוציא דבר מה קטן ועגול מזה ופלט: "אמרתי שאני אחזיר לך את העשרה שקלים, ובעיניים שלי אני מחזיר לך עכשיו, ואללה אני יש לי מילה!!!" הרב גרינדר שלא כהרגלו פלט: "א מענטש" חמדי ההמום נטל את עשרת השקלים שהוא ממלמל מילות תודה