השיר הזה, חובר על - ידי, בסוף דצממבר - 1999, כמה ימים לפני שנת - 2000: היום; בשנה האחרונה של האלף, שיורד לטמיון, כאפיזודה חולפת: כדַאיֵנוּ לזכור, את כל מעשינו; גם את הטובים וגם את רעינו. מטחי - יריות, הטיחו את הארץ; אש - הקרבות, בערה בלהט. בני - הטובים, נפלו תהומה; מחנית - הפוגעת, שתקעה בליבם. מיום אל היום, התלקחו שמיים באלפי - מוקדים, שהביאו צרה - - מלחמת - עולם ראשונה הבוערת; מלחמת - עולם השנייה ושחורה קולות - פגזים חילחלו את הארץ; בהפילם חתית על פני - העולם. ואש להטה, בכלותה את ניצנים - - אשר לבלבו מתוך האדמה. המאה - בה גומרים אנו ת'דרכינו; הייתה רוויה בדמעות ובדם. הייתה אכזרית - היא; קשוחת - יד, הייתה - היא ושהבאה - לא תהיה לעולם! יחד עם זאת; המאה בה הלכנו, הייתה למאה של התחלות חשובות. המטוס הראשון; התחבורה ממונעת - - הכול זה נולד, במאה הזאת. מיכון - היצור, במפעלי - החרושת - - הביא לתנופה האדירה, באין לה גבול. מלגזות אמירות, עסוקות בבנייה - הן; מכונות חכמות, בהרכבת - מרכבות. מטוסי - הסילון, ממריאים לרקיע בפיתחם מהירות, שנושאת הרוחות. מעבורת חלל, חורשת ת'הרווח, אשר מתפרש בינות - כוכבים. ממנה מביט אסטרונאוט הרוגע; ודרישת - השלום משגר מגבהי - כוכבים. אך, עדיין אימי - מלחמה לא נפוגו; ולא שככה, אש - הקרבות. קורבנות שלשווא, ממשיכים ליפול; בהשאירם, משפחות שכולות. האם! גם לאלף שנים הבאות שבפתח, העולם ייכנס, משוסע ואכזר. האם! גם אזי יישפך דם, על המזבח, של המשחק הפוליטי הנפשע. האם, לימים, כשיירד קצת הלהט - - יידע העולם לרסן רגשות; ולא ייתן "לצמוח", למלחמות חדשות. אולי, בעתיד כשערפילים יתפזרו קצת, שכלו של האנוש, ישתנה לטובה; ובמקום לשחק, עם קנה של הנשק - - יעדיף להיות בחיק - - המשפחה. ואז, יתמלאו כיכרות, בבריות - שמחות; עליזות וגלות בלי רפות. קולות - ילדים, אז יקרינו שמחה, כה אדירה, שלא הייתה כמותה. חרשי - בוסתנים יתכסו אז, תפרחת; צחורה ובוהקת, כקרני - החמה ולא יצטרכו אז, ללבוש מדי - חאקי, בנים - בדרך למרצחה. שלום, ישתרר אז, בכל העולם; והאנושות, תתפייס לעולם. כדור - הארץ אז, יכסו גלי - שמחה, אשר לא ייפסקו, לאף שנייה. נחייה אז, בשלווה שלא תחדל עוד; ולמלחמה, יבוא אז, סוף. נהיה תקווה זוהרת! שעוד יבוא היום! כשכל העולם, לא יידע, ממלחמות. אז, יתכסו שמיים, מרבד - העננים, אשר ישחו קדימה, כאלף מפרשים. נידע אז! עוד לשמוח - - שמחה שאין לה סוף; ולשלום המיוחל, ניתן את הדרוך. לקראת המילניום, שאוטוטו בא, נידע לעשות חשבון - נפש; ונצעד בדרך, שתהיה נטולת - שגיאות! לקראת - המילניום, שבא, עוד מעט...