החיים זורמים לי בקצב מהיר
לא עוצרים, גלים ששוצפים
וכיוון שאיני אדם כה זהיר
עמוסים הם לרוב ומאוד מעייפים
לו רק היה אגם קטן של לא-זמן,
מקום שאינו מקום בו אוכל להפיס רגלי
הייתי הולך וטובל בו ברוגע
אחר-כך חוזר אל זרם חיי.
[ליצירה]
---
זה היה נכון אם לא היתה לנו התורה,
אם לא היינו יהודים.
אבל בתור יהודים אסור שנהיה כפויי טובה. כמו שאומנות לא עומדת מעל התורה ואסור לצייר אישה ערומה, ככה זו כפיות טובה לדבר ככה.
[ליצירה]
---
היצירה שלי זכתה לעדנה.
ממני - סנדלים. סנדלי שורש מרופטים. לא נעליים. איכסה נעליים.
והיום אני פשוט הולך בלי סנדלים, בד"כ.
(בתפילה יחף, בדרך מסונדל)
---
ינקי, תודה. :)
ומילוני, זה נשמא דווקא מעניין. לסדק קוביה הונגרית עם כפות הרגליים. יש לי קוביה הונגרית מהחורף שעבר בכיס של הז'קט. 3*3. בחורף הבא ימשיך רומננו הלא פתיר.
[ליצירה]
--
אז מה התהליך שעובר על הדובר בשיר?
הוא נע מחוסר הסכמה לתופעה להבנה שהתופעה היא אהבה, ואולי חזרה בו מעמדותיו הקודמות (ה'עדיין') מרמז על כך.
ייתכן שכוונת המחבר לא היתה לדבר על הומוסקסואליות, אבל הדבר נראה באופן מאוד ברור. עכשיו, באמת יכול להיות שהיתה שם אהבה, אף-אחד לא אומר שלא -
אבל זה אסור.
ובתהליך הזה, שנע מחוסר הסכמה להבנה, אין שום-דבר טוב, אין שום-דבר מפרה. טעות גדולה.
וילדה בין זמנים, הדחייה של ההומוסקוסאליות לא נובעת מסיבות אגואיסטיות (זה מגעיל) אלא מציווי תורני. גם שחיטה זה דבר מגעיל.
תגובות