------- אחרֵיךָ נרוצה, נרוצה הרב, אחרֵיךָ-חַרֵיךָ נרוצה. מתפללים כל הזמן שלעולם לא תפסיק לרוץ. חוששים לעקוף אותך, ולהביט בעיניך ולגלות בהן שגם אתה לא ראית באור- פני- המלך-חיים. ושמוכח מתוך כך שגם אנחנו לא נזכה. ואם נכון הוא שלא נזכה, אולי צדקה הילדה שחישבה באזניי לוותר - הלא חבל סתם כך לרוץ אחריך, אֲפֶסֵי כוחות, יודעים שלא נבוא בֲחַדָרַיו. מנסים תוך ריצה אחריך, הרב, לעצום עיניים ולתת למבט התכול והטוב של הרַבִּי לֲנחותנו הדרך, וכושלים ונופלים. יהיו שיאמרו- 'מגיע לכם, על שהשלכתם יהבכם על זה שאין- לקרוא-בשמו-בבית-מדרש, ועצמתם עיניכם, מסרבים לראות באור-האלוהי-המפציע את האמת העירומה- עזב אלוהים את הארץ, לשווא תחפשוהו, עזב*. עת הסתר-פנים היא זו, וחושך ומוות, לשווא תכספו לאור פני המלך חיים. עִמַנו תבואו, יחדיו נחלוק מקומנו אחר הריחיים, הרחק מן המלך. עם הזמן תִלמדו לכופף את גווכם כיאות, ותִכבה סוף סוף גם האש הזרה בעיניכם. ככה, שקטים וכנועים, תִתלו גם אתם עיניכם בו, עד שיחוננו ויוציא לאור משפטנו, איום, קדוש'. אבל אנו נִדבָּק בעֵינַיו התכולות הטובות של הרַבִּי, ולא נִשעֵה לַיֵעֱנִים הללו, היראים להביט במלך, ונוסיף ונרוץ אחריך הרב. ונופלים וקמים ונופלים אחריך נרוצה. *ולא כפשוטו ח"ו, רק שנסע לשליחות בכולל ציוני בטנזניה, והבן.