* הרוחות הגדולות עזבוּנוּ צמאים כמהים לאנחות לנהמם החם, המטהר לסב זקנם יגע ליטוף של חשיבות ולמוֹרם- מעם, רבן של יחידים קטנים נותרנו, לבד וערומים מול אלוהים כמהים לשאת גם אנו אברתנו כיונה צפונה ויודעים הצדיקים במיטתן כרויים חיים