*
הרוחות הגדולות עזבוּנוּ
צמאים כמהים לאנחות
לנהמם החם, המטהר
לסב זקנם יגע ליטוף של חשיבות
ולמוֹרם- מעם, רבן של יחידים
קטנים נותרנו, לבד וערומים מול אלוהים
כמהים לשאת גם אנו אברתנו כיונה צפונה ויודעים
הצדיקים
במיטתן כרויים חיים
תגובות