זה נשבר אצלי בידיים.
באצבעות מדממות
בלב שותת
ניסיתי לגחון, לאסוף את הרסיסים
ולא הצלחתי.
במקום זה רק
התמלאתי עוד ועוד דם.
נתקפתי אימה גדולה:
עולמי מונח לפני
ואין בידי לעשות
מאום.
[ליצירה]
אהבתי !
את שברי הספינות שמתחת,
את "הדגים שומרים למענו על זכות השתיקה",
"בקצף שיצא עליו",
ובכלל - את הרעיון..
התחבר לי משום מה לדליה רביקוביץ' ("גם סלעים נשברים, אני אומרת לך").
תגובות