זה נשבר אצלי בידיים.
באצבעות מדממות
בלב שותת
ניסיתי לגחון, לאסוף את הרסיסים
ולא הצלחתי.
במקום זה רק
התמלאתי עוד ועוד דם.
נתקפתי אימה גדולה:
עולמי מונח לפני
ואין בידי לעשות
מאום.
[ליצירה]
אהבתי !
את שברי הספינות שמתחת,
את "הדגים שומרים למענו על זכות השתיקה",
"בקצף שיצא עליו",
ובכלל - את הרעיון..
התחבר לי משום מה לדליה רביקוביץ' ("גם סלעים נשברים, אני אומרת לך").
[ליצירה]
*
אותי זה לא הצחיק. אולי כי אני מכירה מקרוב סיפור כזה, של זוג שהתחתן ושבועיים (!) אחרי החתונה גילו אצלו סרטן. תוך שנה (שנה של בדיקות וטיפולים וסיוט) הסיפור נגמר. הוא מת והיא היום אלמנה צעירה.
אז ניסית להיות שנון, אבל לי זה עשה צמרמורת.
בכל זאת מילה טובה - אתה שנון וטוב באופן כללי. גם אם במקרה הזה הנושא בעייתי לדעתי...
[ליצירה]
סוערה
את גדולה! יכולת כתיבת הסיפורים שלך פשוט לא מצליחה לאכזב. כל פעם מחדש.
מצטרפת לחתלתול: יש בסיפור הזה איזו רגישות דקה ועצב שנרקם לאורך כל הסיפור, עד לתקווה. משהו אחר מסיפורים אחרים שלך.ככה נראה לי.
"האמונה - ציפור החשה באור ומזמרת
בעוד השחר עוטה אופל" (הרב קוק)
תגובות