זה נשבר אצלי בידיים.
באצבעות מדממות
בלב שותת
ניסיתי לגחון, לאסוף את הרסיסים
ולא הצלחתי.
במקום זה רק
התמלאתי עוד ועוד דם.
נתקפתי אימה גדולה:
עולמי מונח לפני
ואין בידי לעשות
מאום.
[ליצירה]
אהבתי מאד.
יפה כל כך איך שאתה מעביר חוויה שמשותפת (לצערי) לכולנו...
אהבתי במיוחד את:
"שפתי ממוללות את ברכות השחר, מפזרות אותן לכל עבר"
"שצף של מילים...ישפך על רצפת ארמונו"
"כמו לרקוד לבדי קטע של מחול המיועד לקבוצה"
וגם את הדימוי של הסוסים המתפרעים.
[ליצירה]
*
אותי זה לא הצחיק. אולי כי אני מכירה מקרוב סיפור כזה, של זוג שהתחתן ושבועיים (!) אחרי החתונה גילו אצלו סרטן. תוך שנה (שנה של בדיקות וטיפולים וסיוט) הסיפור נגמר. הוא מת והיא היום אלמנה צעירה.
אז ניסית להיות שנון, אבל לי זה עשה צמרמורת.
בכל זאת מילה טובה - אתה שנון וטוב באופן כללי. גם אם במקרה הזה הנושא בעייתי לדעתי...
תגובות