לו נוכל להזרע שוב מחדש
להיטמן, להיספג בתוך האדמה נאחזים
מתקפלים עובריים, ראשנו בין ברכינו כמתפללים
לו נוכל כך לאגור כוחות, להיטען
לאסוף את עצמנו
לקראת טיפות ראשונות של גשם מבשרות
פריחה מחודשת.
[ליצירה]
תגובה (מאוחרת) לאודיה
כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן.
אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי.
[ליצירה]
אחרי שקראתי
את היצירה שוב עכשיו, אני מוכרחה להודות שהיא מצויינת! כשיודעים כבר מה הסוף אז זה לא מפחיד כמו בקריאה ראשונה אלא ממש משעשע וחמוד (ראה ערך תגובתי הקודמת בעמוד זה). אז זה באמת קטע מלחיץ, אבל בכל זאת ...
[ליצירה]
.
הייתי חייבת להוסיף שזה מצטרף לי עם זלדה:
ואיקץ והנה הבית מואר
ואין איש אתי בבית
ועצב כזה
וצער.
והלא שמחת השמש דבר יום ביומו
והלא הר
והלא אש.
הוי
היופי נתקע כמו סכין בלב.
[ליצירה]
שיר טוב וחזק
הזכיר לי שיר של רועי זמיר מאתר זה, שיר שנקרא "קרבות בודדים". רוצו לראות. אם כי לדעתי האתגר הגדול בחיים זה לדעת לשלב את שני המישורים - הרוחני והארצי - שהרי בני אדם הננו, לא ככה?! והאדם מורכב מחומר ורוח שמטרתם לצעוד יחדיו.
אז אפשר לכתוב שירים על חוסר הצלחה בשילוב הזה, אבל אני מקוה שבחיים זה יצליח יותר...
[ליצירה]
יש משהו
מחריד ועוכר שלווה בסגנון השירים שלך. את מתכוונת לזה או שזה פשוט יוצא לך ככה? כנראה שאת לא יכולה לכתוב שיר על שלווה ושמחה, ילדים בבית עם גג אדום וכאלה,הא?
בכל מקרה, זה יוצא יפה. הכתיבה שלך ייחודית וחזקה מאד. לא תמיד מובנת, אבל זה המיוחד בשירה...
[ליצירה]
פעם הייתי גרה בירושלים ועוברת ליד הזקנה הזו כל יום . היום אני במקום אחר. אבל האיזכור שלך מחזיר אותי לימים אחרים. מצטערת עליה, מודה על העדכון.
ואגב: הכרתי פעם זקן שהיה מתקן נעליים בכוך באמצע הרחוב בקרית מנחם. הוא היה כל כך נחמד, וגם לקח גרושים על תיקון. הבאתי לו נעליים מכל מיני אנשים שהכרתי כדי שיתקן. עד שיום אחד הוא פשוט לא הופיע. ויותר לא הופיע אף פעם.
מוזר איך אנחנו לא באמת מכירים אותם, אבל הם חסרים לנו בנוף בכל זאת...
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
תגובות