לו נוכל להזרע שוב מחדש
להיטמן, להיספג בתוך האדמה נאחזים
מתקפלים עובריים, ראשנו בין ברכינו כמתפללים
לו נוכל כך לאגור כוחות, להיטען
לאסוף את עצמנו
לקראת טיפות ראשונות של גשם מבשרות
פריחה מחודשת.
[ליצירה]
אהבתי מאד.
יפה כל כך איך שאתה מעביר חוויה שמשותפת (לצערי) לכולנו...
אהבתי במיוחד את:
"שפתי ממוללות את ברכות השחר, מפזרות אותן לכל עבר"
"שצף של מילים...ישפך על רצפת ארמונו"
"כמו לרקוד לבדי קטע של מחול המיועד לקבוצה"
וגם את הדימוי של הסוסים המתפרעים.
[ליצירה]
הרעיון עבר בצורה חזקה. ועם זאת, קצת עוכר שלווה: אבל איפה את באמת? אני מתכוונת, באמת הכי פנימית - חייב להיות מקום שהוא יותר, לא ? כי איך את רואה את החיים הלאה, נגיד זוגיות ומשפחה, עם הפסיחה הזאת על שתי הסעיפים?
סתם תהיות. כתוב טוב.
[ליצירה]
שיר חזק ומטלטל
ועם זאת, הסוגריים בסוף בלבלו אותי קצת...
אני חשבתי על האנושות בכלל ועל האדם בעולם ופתאום - נישואים... נשמח אם תבהיר קצת יותר (למרות שכשמסבירים זה מפחית מהערך, אבל...)
אני אוהבת מאד את הפירוקים של השפה שאתה עושה (כמו: לאבד את עצמי / לדעת). וגם את "נתקפד" אהבתי.
תגובות