אכילת ענבים בכרם ריעך
על ידי משה אהרון
"כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שובעך"

המקורות צמצמו תוכן פסוק זה לפועל העובד בכרם רעהו
ונראה לי שראוי סוף סוף לתת לפשט המאיר לזרוח בהוויתינו
לתפארת רוח האדם באשר הוא אדם

הצירוף של : מחד : "כי תבוא" ומאידך : "ריעך"
מבטא רק אופציה של כל אדם.
שהביטוי : "כי תבוא" = אם תבוא, או במקרה תבוא.
ולא שאתה נמצא שם מימלא בבחינת עובד בכרם אדונך - מעבידך..
אם כן מה אומרת התורה : מידתיות, איזון בבקשה.
אדם הולך בדרך ולפתע נקלע לכרם שהאשכולות שבו מסחררים את ראשו ונפשו
והוא משתוקק למגע בין אותם הענבים לחיך.
אם תאסור עליו התורה לחלוטין רבים לא יעמדו בכך
ואף יכול שיהיה בכך כמין אכזריות לרוח האדם באשר הוא אדם
באה התורה ואמצה את שביל הביניים את האיזון והפשרה.
נוסחת : ואכלת ענבים [ולא חלילה לגדוע אשכול] כנפשך שובעך.
שבסיום אכילתך בבחינת : "ואכלת"
יהיו מושא האכילה רק ענבים בודדים והכל אך כדי להשקיט את תשוקת נפשך .
הצירוף של : "כנפשך שובעך" בא להדגיש :
לא שובע פיזי רגיל אלא השקטת הנפש בבחינת הרגעת התשוקה .
זה הסביר, האנושי והראוי, בבחינת : "הטוב והישר"
וזהו כמדומה גם פשט הכתוב.
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת ו/או יישוב הדעת, אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה.
והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם

תגובה למגיב

והלא כל מורכבותם של החיים הם אותם המתחים שבין היחיד והרבים.
בין הקניין הפרטי לצדק החלוקתי והכללי.
[ערטילאי ואוטופי משהו].
והנה תורתנו כתורת אמת גאולית מבקשת לסלול לנו גם בעניין זה שביל ביניים סביר מאוזן אנושי ,
שירבה אחווה שלום ורעות ויביא לתיקונו של עולם.
[ויקהה את הפער המנכר בין בעלי הקניין לכלל הציבור].
. אם בעלי כרמים ידעו כי רק מתוך כך ציוותה התורה.
ליתן רשות לכל מי שמזדמן להכנס ואך לטעום ואפילו לא חלילה לקטוף ולו אשכול אחד.
ואלה היו נוהגים בזהירות אך כך לקיים מצוותיה של התורה מכאן ומכאן.
מה נפלא היה העולם