וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה´ הוא האלוהים".
תורת ישראל גוזרת עלינו "פינפונג" תמידי של פשרה מפוייסת עם גבול השגתינו.
סחט את הרציונליות עד גבול שאפשר לך עד לאותו המבוי הסתום מעבר לזה תן ללב להוליך אותך - בשילוב מעודן
עם כל הכבוד, אינני מסכים כלל עם המחבר הנכבד כאילו מה שאסור לכהן לעשות בגופו מחמת אבלו, מותר לכאורה לכל אדם .
פה גם בענין זה בהחלט הרציונאליות מדברת ודומה שהיא מתקוממת ממש ולכך גם כנראה רמזים בכתוב.........
אם יסתייע נדרש לענין שוב
כך או כך, נדמה כי כל דת המאמינה באל מוחלט ואין סופי חייבת בהגדרה להיות ארציונאלית משהו. השאלה היא מדד המתח והגמישות בין שתי האופציות
כאמור תורת ישראל לדעתינו נותנת לכתחילה עדיפות לרציונאליות .
את זה תבע האדם בבחירתו הראשונה בגן העדן.
ורק הקינוח הוא בתחום המשולב של הרגש והרצון כדי אמונה המכסה על הכל.
לכן גם היעד האיסטרטגי הסופי הינו מיצוי כמעט מוחלט של הידע של הרציונאליות : "ומלאה הארץ דעה את ה´"
לכן עיקר הקדושה ביהדות היא דווקא ברציונאלי במימוש הגשמיות במלואה ובתפארתה בכך שכל התורה על רגל אחת :
"ואהבת לריעך כמוך"
רק ואידך זיל גמור
7. הרציונאליות ופרשת "בהר"
דת של אמת, לעולם, הרציונליות שלה תמיד נדחית .גילוייה הפומבי תמיד יפגר אחר התהוותה של המציאות ובכמה שלבים הגונים [לעיתים מאות שנים]
קחו למשל את השאלה העקרונית הבאה:
האם בימות המשיח ערכיו השונים של ספר ויקרא במיוחד אותם שהרציונאליות שלהם לפי שעה למצער בעייתית. האם אותם ערכים פולחניים "יספגו" בקרבנו ערכית כמו בפרשנותם המנדטורית דהיום
דומני שהתשובה ברורה
חד וחלק , לא !
ככל שהאור של ומלאה הארץ דיעה את ה´ ימלא יותר ויותר יתגלו לנו רכיבים רציונאליים מצטברים והתמונה תהא שונה לבלי הכר
וגם עתה מי שמושך את ידו מהאתגר אינו אלא מתרפה ואין הוא נושא ונותן בה באמונה.
אפשר ,רצוי וחובה להעיז .
גם אם כיום הדברים נראים לכאורה מופרכים
[העזה שכזו :
לא באו כל אותם "פסילות" של בעלי מומים כהנים ולהבדיל קורבנות אלא מפני שהתורה "צילמה" את דעתם של בני אדם באותה התקופה ובתקופה נוספת של אלפי שנים מאוחר יותר.
שכל נורמה אחרת לא היתה יכולה להתקבל במסגרת האמונה המופשטת שמימלא היתה קשה לעיכול.
פרספקטיבה של תימוכין:
כשהתחיל ספר ויקרא במה שהתחיל - בקורבנות, משה שחזון הנצח היה גלוי מול עיניו ביקש לברוח מאותה שליחות אירעית וחסרת ממשות ותוחלת של נצח.
לפיכך נזקק הקב"ה לקרא לו לאותו "אוהל" של אירעיות.
לא בלי רמז לחוסר הנוחות שבפרשיות הבאות דבר המתבטא באלף הזעירא.
לרמז שיש בה באותה הקריאה למצער הסתייגות מה
והנה בפרשתינו פר´ בהר שב משה לתורת הנצח זו המשוייכת
להר סיני ופיסגתו הנשקפת לאופק של אין סוף - לנצח
ומה הם אותם הערכים והמצוות בפתח פר´ בהר המצוות החברתיות כמובן
כאילו עד הינה מצוות הפולחן והטומאה היו ענין של תחתית ההר והאוכלוסיה שמצויה שם עם אופק קצר ובלום
