אכן שמיני עצרת השיא של חגי תשרי, אך דווקא בהקשר גלובלי מקיף...
איזה משמעות יש להמלכת ה´ אם כל ההמלכה הזאת עוסקת אך בנו - בעם ישראל.
הביטוי "ה´ אחד ושמו אחד" כולל בסופו בנוסף ל"ה´ אחד" שגם "שמו יהיה אחד" .
כלומר כל הגויים מתיישרים גם הם להיותם : "ישר-אל" וכמובן על בסיס תורת ישראל.
זהו משמעותו של אותו היעד הנכסף של "תיקון עולם במלכות שדי"
אם כן ועם כל הכבוד, התהליך הוא אחר:
ר"ה הוא כעין חזרה על המלכת בראשית. כעין יום "הרת עולם "חדש.
והנה החזרה לראשית הבריאתית מחייבת, גם חזרה לאותו ניקיון בראשיתי, לכן בא יום הכיפור.
ודוק יום הכיפור רק בעבורינו להיותינו ראויים ונכונים למשימת היעד: כאור לגויים.
אחרי כיפור, סוכות, זכר ליציאת מצרים לגאולה הפנימית של עם ישראל בלבד ואחדותו הקודמת לאחדות כלל האנושות, בין השאר באותה חוויית היסוד שבלעדיה לא תכון לעולם האחדות הפנימית בעם ישראל. בכך שדווקא בחג האסיף כולם יוצאים החוצה למכנה המשותף הנמוך להיות שווים והעיקר שותפים בכל היבול הנאסף. אחדותינו וזו מסומלת בין השאר בארבעת במינים . בד בבד, המרכיב הגלובלי לא נעדר מכל אותו תהליך והוא הולך ונבנה ומתפתח לאותו השיא שבהמשך לפי שעה עם קורטוב גלובלי של "שבעים פרים" המסמלים את שבעים אומות העולם.
והנה בחג של שבעת ימים המקבילים לימי הבריאה,אנו חווים הושענא פרטית לאומית ששה ימים וביום השביעי המקביל לאותו השבת של בראשית הכל חוזר למימד הכללי של כל הבריאה והיקום. לפי כך הטרום שיא הינו "הושענא רבה" : אותה ישועה הכוללת את כלל כל יציר נברא..
והשיא של התהליך :אחרי שהמלכנו בראש השנה. והזדככנו ביום הכיפור ולמדנו אחדות וערבות מה היא בחג הסוכות שהוא כאמור חג האסיף תרתי משמע גם אחדות כלל ישראל, אנו ראויים לשמוח בתורה וכשיש בידינו תורה [ושמחת תורה]. אנו פונים לעולם בשמיני עצרת לברוא יחדיו את היום השמיני של הבריאה .
והוא יום אחדות כלל האנושות סביב לתורת ישראל.
לחלק את כל אותו הטוב האלוקי ואותה השמחה עם כל האנושות
[שהרי סרבנו לכתחילה לגן העדן האלוקי [ביומרה של אכילת עץ הדעת] ונפנפנו באתגר שאנו במו ידינו נגיע בסופו של המסע עם סגירת המעגל לאותו גן העדן
גמר חתימה טובה
