בס"ד.
את" - המסד של הריבוי המוחלט
------------------------------------
בניגוד לשפות אחרות , שפת הקודש עושה שימוש , ושימוש רב במילת היחס "את". ולא בכדי. משום שבניגוד לתפיסה המידית שלכאורה אך מדובר, במילת יחס, המורה לכאורה על משמעות טכנית בלבד , הרי שמדובר גם ובעיקר במהות כשלעצמה
, תשתית ומסד לריבוי מוחלט
היא כעין מסגרת קוד שילדתית ,שמתחילה ב"א" ומסתיימת ב"ת". כאמור לשקף בבואה של שלימות קיימת ריבוי מוחלט הקודם לכל.
לא בכדי מלוא ההויה שבה , באה לידי ביטוי אף בהטיות של : "אותי, אותך , אותו. וכן ברבים.
לכן ,מנקודת מבט זו, הרי שאותה ואת משמעותה החובקת, ברא אלוקים תחילה בבריאת העולם :
"בראשית ברא אלוקים "את".
הנה כי כן, אותה כאמור ברא תחילה לפני הכל....
והנה כל אלה הדברים, לא נאמרו אלא להבהיר סוף סוף מהות בסיסית שחסרה בהוויתינו ובמורשתינו .
חוסר ועיוות כאמור שדומה , הובילונו לאבסורדים, המעיבים כיום יותר מתמיד על צמיחתינו אל עבר הגאולה השלימה .
ובמה הדברים אמורים
בשני הציווים הבסיסיים של ה"אהבה" שבמקרא.
"ואהבת את ה´ אלוהיך"
"ואהבת לריעך כמוך"
הביטוי ואהבת את ה´... מבקש להדגיש יותר מכל, כי מושג האהבה אינו יכול להיות ישים כלפי ה´ אלא אם כן הוא עובר דרך המבוא של "אהבת האת". אין ולא יכולה להיות לעולם, אהבת הבורא, בלוא הפנמה השלמה של אהבת כל ההוויה, היקום וכל יציר שברא .
לכן בין המושג "אהבה",לבין שם ה"אלוקות" "חוצצת" במובן החיובי של המילה :"את" כאמור, ללמדך ,שלא שייך כלל אפשרות לבטא בכלל אהבת הבורא בלוא אהבת כל אשר ברא ו מ"א" ועד "ת", וכפי המגולם במילה השילדית והחובקת: "את".
אחד הביטויים היותר נפלאים של מהות זו הקשורה באות "את", ניתן למצוא בהתבטאות יוסף לאחיו אשר מן הסתם לא הבינו את מסתריה של המילה "את"
הוא אומר להם "את האלוקים אני ירא" . רמז להם למעשה אולי בניגוד להם עצמם כי יראת האלוקים שבו היא מושלמת, משום שהוא מקדים כאמור לקיים את כל אשר ה"את" החובקת והמסמלת. ולכן יראת האלוקים שלו הינה מוחלטת ובטוחה וראויה לאימון מוחלט .
על בסיס האמור, כי קיימת כבר "אהבת מסד" : של: ההוויה, היקום וכל יציר נברא ובמיוחד כל אדם באשר הוא אדם.
על כן, רק על בסיס האמור, ניתן לגשת ולפרש את הציווי האחר :
"ואהבת לריעך כמוך".
אם כן, בפנינו, הררכיה מובנית ומתפתחת . שלושה יסודות המשלימים זה את זה . מהמסד ועד הטפחות
אחרי המילה : "ואהבת" תבוא אם כן, נקודה .
לרמז כאמור, שקודם לכל , צריך האדם מישראל לקיים וללמוד לאהוב את ההווית החיים בכלל, היקום וכל נברא אחר רק על בסיס מסד זה, ישכיל האדם לאהוב גם את עצמו בבחינת "כמוך".
ובבחינת הוא וזולתו כ"עולם מלא
והמעלה הנוספת, שהתורה מבקשת ללמד הינה, כי אתה האיש היהודי, לגבי לריעך, אסור לך, להסתפק אך באותה אהבת מסד" בסיסית וראשונית , אלא עליך לשאוף כל חייך, גבוה יותר, לאהוב את ריעך כמוך - כעצמך ממש.
אבל עיקר העיקרים הוא ,כי אין בכלל מקום לדבר על אהבת "עצמך", או "ריעך" ואפילו בוראך, בלוא אהבה אמיתית וכנה לחיים בכלל, להוויה ולכל היקום כאמור.
מכאן, צריך להתחיל לחנך מינקות לאותה אהבת "האת" החובקת את הכל , מתוך זה יצמח האדם היהודי כאדם בריא, קודם לאהוב את עצמו ועל מנת שיוכשר גם למלא את ההמשך של אהבת הריע כמוך".
"מצורע"
---------
ידועה פרשנות חז"ל כי, "מצורע " על שהוא מוצי שם רע.
אך דומה שזו התוצאה המבטאת את סופו של התהליך . הסיבה שנקרא "מצורע". על שום שהוא "מוצא רע" בכל.
ואם הכל בעיניו רע ,הרי שמכאן ועד לביטוי של הוצאת "שם רע, הדרך לכאורה סלולה וברורה .
מדוע יש לכאורה נפקות להבהרה האמורה, משום שאם יורדים למהות הבסיסית כאמור, נקל אולי יותר להבין את ההתיחסות ואת כל אותם כללים והלכות הקשורים ב"מצורע", על מנת להמציא לו תיקון יסוד לראייתו הנפסדת את הכל כ"רע"
לענין זה ראוי לציין כי התורה מרמזת כי לשיא של הצרעת שלבים קודמים החופפים לכאורה לאותם שלבי הדרדרות עד לאותו השיא "בהרת" "מספחת" "נתק"".
בראיית אך רוע נדרש המצורע שבדרך להתבהרות בהופעת ה"בהרת" בשלב ראשון.
וכשהוא ממשיך להתדרדר ואף להבדל, הוא נקרא ל"מספחת" .
וכשהבידול הופך להתנתקות טרם היציאה מהמחנה בגין "הצרעת הוא "חוטף"-" נתק
תגובות