בס"ד.
יש המיחסים שותפות של מירמה ללאה. ובעקבותיה שנאת יעקב אליה..
דומה כי למצער, הדברים אינם מדויקים .
והלא רחל עצמה, מגלה את אוזנינו, כי כל סיפור אחותה היה בבחינת : "נפתולי אלוהים".
ללמדך, כי ב"נפתולים , אנו עוסקים ואלה כידוע דורשים התמצאות מעמיקה יותר במרחב הרלוונתי.. צריך לדלג מנפתול לנפתול בזהירות , ברגישות ובחכמה. לאתר את אבני הדרך הנכונים ואשר רק הקווים הנמתחים בינהם , הם אשר מספרים את הנרטיב לאשורו..
ואכן דומה ,כי פרשה זו ביתר שאת "זועקת לחשיפת "שיטיה" ומה שבינהן ולו גם לשוב ולעשות חסד היסטורי, עם כל הנפשות הפועלות.
,אם כן ,כשיעקב מגיע לראשונה לבית לבן , מגלה לנו הכתוב כי איש טעון זה סיפר הכל ללבן "את כל הדברים" ולא רק: "האלה". סיפר לו הכל: על עשו ,הבכורה ועל שני נשותיו החיתיות. ועל כך, שהוא נשלח לשאת אשה מבנותיו..
ולבן מגיב בתגובה מהממת : "אך עצמי ובשרי אתה " לאמור אתה לעומת עשיו תשא את שני בנותיי את לאה המסכנה שהיא בבחינת "עצמי" ואת רחל בבחינת : "בשרי". והכל תחת הדגש של : "אך" לאמור כאן יש לנו רק "עיסקת חבילה".
לבן הבין, כי לא תהא תוחלת ללאה אם לא יעשה כן והוא כאב מראשית עד אחרית דאג ומאד ללאה ... ואך חבל, כי דאגה זו וגילוי אחריות שכזה, לא תרמו לאיזון כל שהוא בתיאור דמותו.
והינה, הכתוב מוסיף עוד אלמנט לכאורה שולי, אך חשוב עד למאד להבנת ההמשך לאמור : "וישב עמו חודש ימים ".
חודש ימים, הספיקו ללבן להבין, לאן הדברים הולכים והוא מחליט לרדת מהמילים הגבוהות , להוריד כפפות ולחשוף כפות ידיים מיומנות במניפולציות גם של מילים..
והפעם, פונה הוא אל יעקב : "הכי אחי אתה ועבדתני חינם" . אתה הולך להיות חתני לשאת את שתי בנותיי על כן : "הגידה לי מה משכורתך" ומיד מונה הכתוב את שתי בנותיו האחת לאה על חסרונה והשניה רחל על מעלותיה כאשת יפת תואר. וכוונת לבן הינה כי יעקב במסגרת או תחת הכותרת של "משכורת" נושא את שניהן ונוקב את שכרו חלף עמלו למחיית ביתו .
והנה מיד, הכתוב במידה מסוימת מפתיע בשימת הדגש ודווקא שוב גם בשלב הזה ,בעובדה כי אהבת יעקב לרחל למעשה במידה מסוימת מעבירה אותו על דעתו והוא לכתחילה מעדיף ווריציה חלקית :לילך אחר מושא אהבתו ולשם כך הוא עצמו מציע עבודה של שבע שנים - ברחל.
עתה הכדור עובר ללבן וחשוב עד למאד לדייק בתשובתו של לבן.
:ויאמר לבן טוב תתי אותה לך מתיתי אותה לאיש אחר שבה עמדי".
לבן, בכוונה מתחמק מיסוד העבודה שבע שנים. דווקא הוא מוכן לעיקרון ליתן את רחל והכל בתנאי של : "שבה עמדי".
בתנאי שאתה יעקב נשאר ל"שבת עמדי" לתמיד ובמהות והתחייבות של אותם "שלושים הימים" שישבת עימי והדגשתי בפניך כי אתה נושא לא רק את "בשרי"- רחל. אלא גם את "עצמי" - לאה..
ואכן ,כאילו לבטא את פער ההבנות שבין שני הצדדים מדייק המקרא לאמור : "ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים". הדגש הוא על יעקב סוביקטיבית. וכן בדיעבד : "ויאמר יעקב אל לבן הבה את אישתי כי מלאו ימיה". אין הוא מדגיש "רחל", כי אז, היה לו ללבן מיד, לומר "אשתך" קודם לאה ולא לחכות ל"ערב" ולההפתעה שלמחרת בבקר.
וודאי, כבר מנקרת השאלה ,מאין היומרה הלזו, בכדי ל"הלבין" משהו את לבן, להעיז לקבוע כי בשאלתו : "מה משכורתך", כיוון לבן לעיסקת חבילה של נשיאת שני בנותיו, בנוסף להקצאת שכר למחיה .
אלא, שיעקב עצמו ובשני מקומות , מכליל לכאורה במושג : "משכרת" את נשיאת שתי נשותיו שנאמר : "ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים"
וכן בהמשך : "ותחלף את משכורתי עשרת מונים [ גם אם פירוש המושג "משכורת" נסב אך על השכר בלבד וגם לכך יש יסוד פרשני. גם אז יתר הדברים עומדים עדיין על מכונם].
במילים אחרות ,יעקב הוא שהפר במידה מסוימת את כללי המשחק המקובלים והצפויים .רצה ובצדק מבחינתו, לילך ועד תום שבי אחר אהבתו ולישא קודם את רחל. שהרי יתכן שגם חשש ,שאם ישא תחילה את לאה, לבן לא יעמוד במילתו שלא ליתן את רחל לאיש אחר...
מנגד, המעטנו באחריותינו, להכנס לנבכי נשמתו של לבן .
לבן, כאב לשני בנות, אחת יפיפיה והאחרת הרבה פחות ,רצה ובצדק לעשות הכל ,שמי שיהנה מיופיה של רחל ,ש"יעמיס עליה גם את אחותה . היה ברור ללבן, שאם לאה לא נשאית ליעקב וראשונה, תיוותר היא בסופו של דבר גלמודה . ואיה הוא אב ,שבין לכתחילה ובין בדיעבד לא יחרוד חרדה שכזו ולא ינצל "יופיה" של זו ל"מסכנותה" של האחרת..
אם כן ,לבן בענין זה ,לא היה רמאי. אומנם כהגדרתו : "ארמי". ואשר במילה זו מצוי הפוטנציאל האמור. אך ההבדל שבין ארמי לרמאי , מצביע לפחות בענין שלפנינו, על יכולת מניפולטבית גבוהה .
לבן, נקט בטקטיקה מתחכמת , בלשון זהירה ואולי מוליכה שולל. אך בענין זה, לכלל רמאות לא הגיע .
ואכן ,המקור הנאמן ביותר לכאורה ל"הכשיר", ולו גם בדיעבד את לבן מהיותו "רמאי", הינו לא אחר מאשר יעקב.
יעקב בדיעבד ומפרפספקטיבה של שנים לא מעטות, יודע להתעלות ולחזור בו מההטחה : "למה רימיתני".
כשהוא מדבר אל נשותי לשוב ארצה, הוא מיחס ללבן "מהתלה" בלבד : ""התל בי", בכך שהחליף משכורתי עשרת מונים .
וכשהוא מגיע לכלל השיא: הפרידה הסופית מלבן בגלעד. גם הביטוי המעודן יותר של "התל" ,נעלם גם הוא , והיה,כלא היה וכל שמטיח יעקב בלבן הוא "החלפת משכרת עשרת מונים" .
על רקע האמור, להגדיל, ולהוסיף חטא על פשע וליחס ללאה מרמה, הינו לכאורה, מעשה אשר לא יעשה .
מתוך הדברים גם ברור, כי ליעקב וודאי בדיעבד, לא היתה לו סיבה לשנוא את לאה.
לא בכדי, אין במקרא שום כתוב דווקני לענין זה . כל שנאמר הוא בלשון נטראלית כי: "ה' ראה כי שנואה לאה" .
ואחר כך ,לאה עצמה, מיחסת לה' כי הוא שמע כי היא שנואה, כלומר היתה רכילות סביבתית ערה, מציקה ומעיקה.
לעומת זאת, יש מקרא מפורש לאמור : "ויאהב גם את רחל מלאה" המילה "גם" אומרת,, כי היתה אהבה מסוימת גם ללאה אך נותרה אהבת רחל עזה יותר . כך שאיך אפשר להעיז וליחס שנאת יעקב ללאה.
ובכל זאת, כשהתורה מבקשת להדגיש בפנינו לאמור " "וירא ה' כי שנואה לאה". היא רוצה גם ללמדנו רבותא גדולה: באהבת איש לאישתו די שהאישה חשה כנאהבת פחות ממי אחרת ,הרי חשוב הדבר בעיניה ולעיתים גם בעיני שמים : "כשנאה".
ו"בצדקה תכונני"
תגובות