[ליצירה]
איזה כתיבה יפה...
מאוד ציורי - ממש מצליחה לראות את ההתרחשות מולי!
איזו לשון מיוחדת כמעט כל שורה זרקה אותי אל רעיונות תנכיים...
והסיום כ"כ חזק וכ"כ תופס דווקא בגלל שהוא סותר את כל מה שאנו רגילים לחשוב (אפילו מעט מן האור...)
מה אני מנסה לכתוב? שאהבתי את היצירה, שזה מקסים אפילו ואולי בגלל הרעיון הקשה...
[ליצירה]
יפה, יפה, יפה!
זה הזיז בי משהו. כמעט גרם לי לבכות מרוב שזה אמיתי. הלוואי שנזכה לעמוד לפניו כמו שצריך. זו הרגשה נפלאה, שלא זוכים לה הרבה פעמים. מדובר בשיר על עמידה, אבל זה מתקשר לי אוטומטית גם עם תפילה. תפילה כזו שעברתי פעם, חזקה, חודרת ומטלטלת, הכתיבה לי את השיר "כדור אש בוער".
תודה רבה רבה לך.
[ליצירה]
מזכיר לי את הסיפור Time Cat, על ילד שיש לו חתול והוא מגלה שהחתול יכול להעביר אותו ל9 מקומות שונים בזמנים שונים. הם עוברים במצריים העתיקה, רומא, יפן ועוד.
[ליצירה]
לוגן, זו אולי פסיכולוגיה, אבל בגרוש...
אבל נראה לי שלכל אחד לפעמים קורה שנראה לו שכל העולם נגדו פתאום, ואז מה שהכי רוצים זה באמת להרוס את הכל.
ולדעתי כל אדם חושב רק על עצמו. הגדולה היא לא לבטל את עצמך, אלא לעלות לרמת עצמיות גבוהה יותר, ולכלול כמה שיותר בתוך ה"עצמי" הזה.
[ליצירה]
בס"ד
אכן יצירה למופת. החריזה טובה, הלשון יפה. הבעיה היא שזו נראית כמו שירה בסגנון ישן, היום הרוב זורקים את החרוז ככלי אין חפץ בו. לא שאני נגד חריזה, להיפך. אני מאוד אוהב חריזה. אבל בדרך כלל השירה מהסוג הזה, שמוכיחה אותנו על פשעים שלא ביצענו, מושרת בסגנון המודרני. ליתר דיוק - הפוסט מודרני. פוסט ציונות ופוסט מודרניזם הולכים יחד.
בכל אופן, כשכוחות צה"ל הגנו על עם ישראל מפני המוני צבאות ערב וזכו גם לשחרר שטחים של ארץ אבותינו, קרה שתושבי הכפרים ברחו מרוב פחד לארצות ערב. אז די לשקר - לא גירשנו אף אחד.
[ליצירה]
או שלא הבנתי את המילה באנגלית (מה או, לא הבנתי וזהו),
או שפשוט הצמח מוזר קצת. העלים לא תואמים. העלים למטה הם עלי "כף יד" והעלה למעלה פשוט.
מי מדמם פה? הפרח? היד?
היד שמנסה לקטוף את העלים, ונפצעת, או העלה הנתלש, מדמם כמו חיה פצועה?
הרי תוצאות הבדיקה במילון מורפיקס האונלייני:
Word or phrase not found
לשרות הציבור.
[ליצירה]
רעיון מעניין מאוד.
"הביאני לשם, הניחני" - לאן? הוא כבר הביא אותו והדליק את המדורה, לא?
הזכיר לי את השנא הבוער.
מה הכוונה "אל תנוע"? במה זה דומה לקב"ה ולמה זה נצרך עכשיו?
מקווה שלא הגזמתי בשאלות (כן הגזמתי, מקווה שתסלח).