האם שעה הצמח לקרבן וגדל? האם שרד הנדקר כדי לראות את פרי קרבנו? האם היד נדקרה מהענף? אולי זה משל לזורעים בדמעה ומשקים בדמם? או לדם הנשפך למען האדמה?
כל כך הרבה שאלות מציור אחד קטן ומדויק.
[ליצירה]
לידידיה
מושג הקורבן מוגדר מתתחילה בתור מעשה ללא תמורה. אחרת זו הייתה סתם עיסקה. תודה.
[ליצירה]
[ליצירה]
כל כך הרבה שאלות
האם שעה הצמח לקרבן וגדל? האם שרד הנדקר כדי לראות את פרי קרבנו? האם היד נדקרה מהענף? אולי זה משל לזורעים בדמעה ומשקים בדמם? או לדם הנשפך למען האדמה?
כל כך הרבה שאלות מציור אחד קטן ומדויק.
[ליצירה]
סיפריות...
היי שמואל, אני לא יכולה שלא להסכים עם הרעיון, כל ספר אקדמאי עולה הון ממש, אבל יש סיפריות, ומכונות צילום לרשות כולם במחירים די זולים... ואם אתה מדבר על ספרים לתיכון ומטה, אז מצטערת אבל לא חסרות חנויות שמוכרות ממש בזול ספרים משומשים, במצב מאוד טוב... אני חושבת שבאמת לא הגענו לתופעה כזו שמי שרוצה באמת, נמנע מללמוד בגלל מחירי ספרים... זה נשמע לי תירוץ די מסכן.
נראה לי זה פשוט מעצבן אותי כשמתעלמים מכל הטוב שיש בארץ, בכל התחומים, כי באמת - לא חסר.
חוצמזה - השירים שלך הם על הכיפאק, לשירי מהפכה יש קסם משלהם, ואתה שולט בסיגנון.
תודה.
מיכל.
[ליצירה]
אכן - "הייתי תוחם את הארץ הזאת, בקרני מוות..." זה המשפט הכי חזק של השיר, למרות הסיום החטוף, המנסה לגנוב את ההצגה. רעיון השיר והדרך ביצוע מאוד מוצליחם. משאיר תחושה חמצמצה... למה רק אחרי תיחום בקרני מוות יהיו דמעות הנופלים כחיוכים? הרעיון יפה, אבל עצוב כל כך. אני מעדיפה לחשוב ש"הם" מחייכים ומחכים לנו, בזמן שאנחנו עוד כאן, מתגעגעים חסרי ברירה ובוכים.
תודה.
תגובות