האם שעה הצמח לקרבן וגדל? האם שרד הנדקר כדי לראות את פרי קרבנו? האם היד נדקרה מהענף? אולי זה משל לזורעים בדמעה ומשקים בדמם? או לדם הנשפך למען האדמה?
כל כך הרבה שאלות מציור אחד קטן ומדויק.
[ליצירה]
לידידיה
מושג הקורבן מוגדר מתתחילה בתור מעשה ללא תמורה. אחרת זו הייתה סתם עיסקה. תודה.
[ליצירה]
[ליצירה]
כל כך הרבה שאלות
האם שעה הצמח לקרבן וגדל? האם שרד הנדקר כדי לראות את פרי קרבנו? האם היד נדקרה מהענף? אולי זה משל לזורעים בדמעה ומשקים בדמם? או לדם הנשפך למען האדמה?
כל כך הרבה שאלות מציור אחד קטן ומדויק.
[ליצירה]
לא רציתי להיות הנודניקית היחידה, כי באמת התרשמתי מהשיר, אבל שלושת הזקנות המיטולוגיות, זה עיוות מאוחר יותר. במקור מדובר על the maid, the mother and the crone, שזה אומר שאחת צריכה להיות צעירה מאוד, אחת אימהית והאחרונה זקנה. הייתי ממש מציעה לך לקרוא "Sandman" של נייל גיימן. היצירות שלך ממש מקבילות לקו שלו.
נהנית מאד.
[ליצירה]
מקסים!!!! אני מכירה כ"כ הרבה וריאציות ל"עץ הנדיב", ואף לא אחת מצליחה כמו השיר הזה! אולי אני חשודה לדבר, אחרי שרב היצירות שלי עוסקות בקשר בין האדם לעולם הצומח, אבל עדיין - ישר לאהודות!
תודה!
[ליצירה]
שם בדוי, רביעית, קלעתם בול! שם בדוי בתיאור, רביעית בגורם לציור : )
זכיתם בסוף שבוע זוגי באי שבחלון.....
תודה על כל ההארות\הערות!
נ.ב.: מסכימה עם עיניין הכתף.
[ליצירה]
האם באמת זה הצד בעלוב שבנו שמחכה ליורה הבא? האם אין זה הצד הרגיש יותר, העדין יותר, החייב להשטף מהנבלות שעברנו (או שעשינו ), כדי שיהיה מסוגל להמשיך להתקיים? מאוד אהבתי את הרעיון, אבל אני חושבת ששכיחה היא לרב מתנת אל. דימוי היורה האחרון, כאמצעי לשכיחה הוא מקסים. נראה לי כולנו כבר עמדנו פעם אחרי הגשם, מסתכלים על העולם הנקי פתאום (גם אם זה רק לכמה רגעים), מקווים שלגבינו זה היה כ"כ פשוט....
תודה.
תגובות