ושוב את מתגנבת לכאן בסתר
וכל השומנים שעל גופך רוטטים
מן הקור ומן הציפיה
כשהגלים והפחד מצליפים בגופך שוב ושוב.
את כבולה בְּהיסוס.
המאבק המוכר מתנגן ברקע –
להוסיף וללחום או לידום
את יודעת,
שאין מי שיקלוט אותך אליו
אם תִפלי.
שמנה מסואבת
גם בתוך עצמך כבר אין לך מקום
רק תתני.
רק תתני.
כשתתני קולך ינשא וישאג
ויצלול לים בבת צחוק
ויתנפץ בפרץ אנרגיה משוחרר – כשתרשי
כשתתירי צָרור
תהיי את,
גאה ומאירה וצוחקת,
תהיי את הרוח והמים והחופש
והאור.
תגובות