מַה אָסוּר לִי לִשְׁכּוֹחַ, מַה
אֵינֵנִי זוֹכֶרֶת עוֹד.
פַּעַם נֶאֱחַזְתִּי בְּמִילִים קְרוּעוֹת
אֵשׁ שְׁחוֹרָה עַל אֵשׁ לְבָנָה
שֶׁשָּׁמְרוּ הֵד חִיּוּך וְסוֹדוֹת בּוֹעֲרִים.
זְמַן רַב שָׁמַעְתִּי אוֹתָן
מְלַחְשׁוֹת דְּעִיכָה
אַךְ הַבֹּקֶר, בְּעבְרִי עַל פְּנֵיהֶן
רָאִיתִי אֵיך נֶחְנְקוּ וְגַוְעוּ
אוֹתִיוֹת אַחֲרוֹנוֹת דְּהוּיוֹת מִדִמְעוֹת רְקִיעִים.

עוֹבְדִים חֲרוּצִים עָטְפוּ אוֹתָן
בְּתַכְרִיכֵי כְרוֹמוֹ מַבְרִיק
וַאֲנִי רָצִיתִי לִצְעֹק
אֶת הָאוֹתִיוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁנִשְׁאֲרוּ לִי
אַל תְּכַסוּ

דָּמַם.