כמו עוף החול לעלות מן האש
שנית להצמיח כנפיים
לעולם מתוכה לפרוח, נואשת
ולעולם לשוב ולבעור
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הצעה תחילה יש לתקן "מו" ל- "מן" או "מין". כמו עוף החול לעלות מן האש, להצמיח שנית כנפיים ולפרוח אל העולם מתוכה (או מלהבותיה=ניגוד), נואשת, לשוב ולבעור לעולם. טקסט חביב:) המ(ר)קיז דיו [ליצירה]
- [ליצירה] כנפי שחר שלום, כמה טוב לפגוש עמיתי כתיבה ותיקים מהעשור הקודם. את וב הכותבים של היום אינני מכיר ושטף הכתיבה שלהם לא מאפשר לעקוב ולהגיב עליהם..... שלא לדבר על התוכן והמטאפרות (?!?) אז אשמח להמשיך ולקרוא מייצירותייך. [ליצירה]
- [ליצירה] שתי השורות האחרונות פשוט גדולות - "אנחנו אוסף טרמפיסטים וכל העולם כולו גשר" - הנסיון המתמיד ליצור גשר בין כל האורחים המזדמנים שאנחנו בעולם, עם כל השונות שלנו... [ליצירה]
- [ליצירה] עדין ויפה. אני אוהבת את הרגישות והעדינות שבשיר הזה, את האמפתיה... משחקי המילים גם נחמדים. יו"נ [ליצירה]
- [ליצירה] כולנו, נראה לי. אני תמיד מנסה לחשוב שהכיעור חיצוני לי. זה לא אני באמת, זה בא מצד הנפש הבהמית. מצד זוהמה שנדבקת בקליפת הגוף כמו זפת בים לרגליים. ומה אנחנו? טהורים. טובים. מוארים. [ליצירה]
- [ליצירה] "אנפילאות"? מאיפה המילה הזאת באה - מהפסיכומטרי?? [ליצירה]
- [ליצירה] ... אלא במה שיש בו אוקי, אז יש כאן שפה יפה. "עינוגי מילים" ככותרת ההמלצה. באמת מרשים. אבל... האם יש משהו מעבר לזה? כש"זהירות שביר" כתב שין עלילה, נראה לי שהוא התכוון שאין חוויה. כי זה באמת מה שחסר כאן. אז בסדר - שם (בין העצים?? מה, בהשראת שיש השירים או משהו?) ידעת אישה. כן הבנו- שם ידעת מסתרי אישה. בסדר, בסדר, וגם רזיה, לא צריך לחזור מליון פעם אנחנו לא חרשים. נו-ו? התיאור של מה שהתחולל בסביבתכם באותה שעה כאילו אמור לאפיין מיטונימית את החוויה, אך בפועל הוא אינו מוסר הרבה. זה נראה כאילו כל הטבע מתגייס לסוכך על הדובר וה"אישה" ולהנעים להם את השהות ולתת להם תחושה של בטחון , והבית שאחרי זה מוסר רגש של התרוממות רוח ושמחה. אבל זה תיאור מאוד רדוד ולא מספק בהתחשב בחוויה שאתה מבקש למסור. פרט לכך, לא נראה לי שיש כאן חויה זוגית, חויה של אהבה, של שניים החולקים באושר משותף. לא - מדובר בחוויה של הדובר שמתענג על ה"אישה" כפי שהוא מתענג על הטבע שסביבה. כפי שהוא עשוי היה להתענג על איזה פרי טעים מאחד העצים שסביבו. וגם זה מטריד משהו. נראה לי שניסית לחקות סגנון ישן יותר של שירה, הן מבחינת השפה והן מבחינת התוכן ודרך מסירתו. לי, בכל אופן, התוצאה מצטיירת כבלתי-משכנעת, רדודה, וגם שובניסטית-משהו, כלקוחה ממוסכמות העולם-של-פעם, בו האישה נבראה כדי לענג את הגבר. מה שכן אפשר להגיד שיש כאן - זו עברית יפה, שגם היא נשמעת בלתי אותנטית, צר לי [ליצירה]
- [ליצירה] טרחני קצת. הרבה מדי "כמו"ים. [ליצירה]
- [ליצירה] רק עכשיו כשערכתי את היצירה שמתי לב שרוב השיר הושמט ואי אפשר היה לקוראו בשלמות. אז עכשיו אפשר, מי שמעוניין... [ליצירה]
- [ליצירה] אה, עוד נקודה להתייחסות: שיעור ספרות?!... משכילים החתולים האלה(או המסמרים האלה)... [ליצירה]
- [ליצירה] איזו יפה ומפתיעה השורה האחרונה. נכון - החיטוט העצמי הזה כל כך לא בריא. מטחלת לך שתחווי את החיים עד תום. [ליצירה]
- [ליצירה] :) אהבתי מאוד. הצאורים כ"כ אמיתיים. וזה מאוד מתחבר לי להתכתבות בקודמת בינינו... [ליצירה]
תגובות