בס"ד

 

                         הולכים אל הלא נודע

 

השעה 10:30. חייבים לקום אין ברירה, נו..."רק עוד כמה דק´ " אני מהרהר

 ביני לבין עצמי.. קרן אור נראתה מבצבצת מבין הוילונות.. על הארון שלי

התנוססה  בגאון מדבקה שנכתב עליה "הקב"ה אנחנו אוהבים  אותך"... עדות

 לימים עברו... אי-שם בשיעור א´...  זכרון נעים הציף  אותי, בכל מקרה לא

יכולתי לקרוא את הכתוב על המדבקה.. קורי השינה הפריעו לי. "מחר אקום 

לפני הזמן" יבבתי.. בעצלתיים נעלתי את סנדליי (שורש, אלא מה..בכל זאת

ביני"ש) והנחתי תפילין פעם הייתי צריך ללכת לבית המדרש להביא את  

התפילין... היום כבר אין ממש צורך, אני משאיר אותם בחדר- כמאמרם "אין

 הקב"ה מכה את ישראל אלא אם מקדים להם  תרופה"..ואם כך הקב"ה אז

 גם אני (להדבק במידותיו... כבר  אמרנו?) התפללתי בדילוגים, דווקא את

סדר הדילוגים אני זוכר   טוב אחת ההלכות שאני מהדר בה, וגורס ושונה

בכל יום. החברותא שלי שינן במלוא אונו שניים מקרא ואחד תרגום, הוא

  כבר התרגל..


דווקא הלימוד היה ב"שטייגען" יחסי, קולות הלימוד והויכוחים האין סופיים

 האם החזקה היא של שמעון או של ראובן, ואיפה  תעבור המחיצה.. 

היה נחמד אני חייב לציין. אם כי איכשהו מצאנו את עצמנו בשעה 12:40

מתנצחים במלוא   עוזנו האם כדאי לנסוע להפגנה היום, או שמא אמות

  הסיפים ירעדו  ותגלה תורה מישראל.


בהפסקת צהריים הייתי באקסטזה של ממש, ללמוד לא  ששתי, והתפניתי לי

 לקרוא את "צופן דה וינצ´י", זה ישלים את חידוד השכל הנצרך, למה ללמוד

גמרא, כשאפשר לקרוא ספר טוב  וגם להחכים. 5 דק´ לפני מנחה יש לי

חברותא בשמירת הלשון, אך הפעם היא  נקטעה באיבה הטלפון רטט

וחבר שלי סיפר לי שיאיר החליט  לחתום ויתור. "איזה טיפש" זעקתי. 3 

שנים!! אך החברותא שלי   הקריא לי ציטוט מהמקום שהפסקנו  בדיוק

הופיע הפסוק "גם  אויל מחריש כחכם יחשב" קצת הסמקתי. בערב היהשיעור

 ב"אורות הקדש" נסקתי לגבהים ש"עין לא  אתה ואוזן לא שמעה" למדנו על

ההבדל בין שמיעה לראייה  בתפיסה  הרוחנית אצל הרב. איכשהו אני כבר

 לא שמעתי ולא  ראיתי. למרות שבאמת נהנתי בתחילת השיעור.

 

ב11 בלילה, אמרתי לעצמי "הגיע הזמן להשתחרר קצת, למדתי  קשה  היום"

 וכל עוד נפשי בי ברחתי כ"תינוק מבית ספרו"  לעבר מגרש הכדורסל..

חזרתי ב2 בלילה גמור, סחוט, מרוט, חבוט וכל מילה שתעלו על  דעתכם.

 

למעשה, למי יש כח לחשוב על מילים בשעות כאלה.

הלכתי להתקלח ואמרתי אחרי זה ק"ש על המיטה,

ברקע התנגן שיר של אהוד בנאי,כרגיל מבריק

מחר יום חדש.ניסיונות חדשים...

נרדמתי..6:40 הפלאפון מעיר אותי..

לקום או לא לקום זאת השאלה