מייחלת לרגע בו לא אצטרך עוד
לצבוט אותך
עד כאב
רק כדי לומר לך כמה
אני אוהבת
וזקוקה
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חמוד. גם כתוב נחמד. ו-זה בסדר. יש הרבה מסלולים. כשיהיה לך משהו ששווה לך בשבילו לקום - זה יקרה בלי צורך להכריח את עצמך. ככה נראה לי. צריך אומץ לשאול את עצמך מה אתה רוצה לעשות ולא ללכת במסלול שאחרים בחרו בשבילך. ואצל חלק -מ זה לא מצריך אומץ אלא זה פשוט האנשים שהם: *לא מסוגלים* לעשות דברים שאין להם הנעה עצמית לעשות אותם. אז אתה כנראה מהסוג הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים!! פשוט מקסים, כל כך אהבתי!! [ליצירה]
- [ליצירה] נ.ב. אהבתי מאוד את הפרשנות שלך ל"תופל כלי חרס". וגם את ה"עשוי קראים קראים לשמיים" [ליצירה]
- [ליצירה] (הסבר: שירה ווגונית היא מהגרועות ביותר ביקום, ע"פי "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" [ליצירה]
- [ליצירה] לא פשוט, זה באמת לא פשוט... למה להמשיך לתת? - כי מה זה משנה כבר אם לתת או לחדול? - באוצרות הוא ממילא אינו מעוניין. גם אם מפזרים לו "סימני דרך" בולטים... [ליצירה]
- [ליצירה] הדס, זה ממש מזכיר את היצירה האחרונה שלך (קרבן). בעצם, זה ממש אותו עניין. הכתיבה עצמתית ודרמטית, אבל לא הצלחתי להבין - מניין הערגה הזאת לדרקונים ומפלצות, לקרבנות אדם,לבערות ולאכזריות? אם זה מה שמכיל אותו עולם שאבד לנו, טוב שאבד. עדיף על פניו עולם דל ואפור, שמרצד מעל מסכי מחשבים. אם פנטסיה היא מקום משכנו של הבעל, עדיף שיכלה אותה הלא-כלום... לא? [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] חזק ממש! (אתה לא יכול לשאת בנטל האשמה, לא יכול ליסוג ולהתנצל - הפגיעה גדולה מידי, אז אתה רק ממשיך ומכה, וזועם כביכול על הנפגע...) [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, "אוי מזרוחניקים"... אתה יודע מה אומרים - אקדח שמונח במערכה הראשונה יורה במערכה השלישית. אנחנו נמצאים כרגע באיסרו-חג פסח,ולכן זה כל כך בלט לי לעין, עוד בחלק הראשון של הסיפור, שם עוד היה צ"ל "רגש דתי". והעניין הוא - איך לעזאזל קורה בכלל שמגיעים למצב של מקטורן עם פירורים בפסח!! ריבונו של עולם - פסח!!! כעקרת בית עם נסיון "עשיר ורב" של שלושה פסחים מאחורי , אני יכולה להגיד לך שחלק מהנקיון ההכרחי לפסח כולל ניעור כל הבגדים, וכיבוס כל בגד שיש בו כיסים, כשכיסיו הפוכים. בגדים שלא עברו טיפול כנ"ל נסגרים בארון לאלתר, ונמכרים לגוי יחד עם שאר החמץ. אז כן, הדמעות בהחלט היו במקום, רק שלא אתה היית צריך להוריד אותן, אלא אמא שלך.אתה מבין, מאוירה כזאת של אי-הקפדה, אי-החמרה, וזילות -מה של דברים שנחשבו חמורים שבחמורים בעם ישראל לאורך כל הדורות - מגיעים לבסוף (בדור הבא) גם ל"חמץ שעבר ממנו הפסח", כשלא מצליחים להרגיש שום רגש של קדושה, או של שאיפה אמיתית לקדושה. הדברים לא נאמרים חלילה וחלילה מתוך ביקורת אישית כלפי הכותב, אלא רק כלפי הגישה שמתוארת בשיר הזה. הכותב מציג סיפור של "חלום ושברו", ואני באה לטעון, ששורשי השבר היו כבר בחלום. נ.ב. תודה על ההפניה לדיון בפורום - בהחלט שווה קריאה! [ליצירה]
- [ליצירה] מחוה יפה ונוגעת [ליצירה]
תגובות