[ליצירה]
הציבור שלנו עובר תהליך של התפכחות מאשליות. ואכן - זה כל כך כואב. כמה נורא שזה היה צריך לגבות מחיר כזה. הרב מלמד כתב במדור "רביבים" ב"ב-7" שזה הגוף הבריא שדוחה את הרע מקרבו ע"י הוצאת המוגלה. וזה נראה רע מבחוץ אך זה בעצם תהליך הבראה. עוד נחזור לכל המקומות האלה ונקים אותם מחדש. וגם את ימית. ולא נעקר משם עד עולם.
[ליצירה]
[ליצירה]
חמוד, מצחיק! (אבל אולי אפשר לפתח יותר איכשהו, לא יודעת...)
[ליצירה]
חשבתי על זה והגעתי למסקנה שזה הרי כל כך קל. תנו לאדם מוכשר משימה: כתוב שיר-זעקה שמוחה על צביעות, ומיד תקבלו עשרה כאלה, וטובים. כי זה באמת לא כל כך קשה לזעוק. אבל לדעתי אפשר להיות יותר סלחניים כלפי עצמנו כחברה. קצת צביעות זה לדעתי די הכרחי. אם לא היינו צבועים היינו פוגעים באנשים הרבה יותר. שהרי אי אפשר להכריח אנשים להיות שם *באמת*, במקומות הקשים האלה, לכאוב באמת את השכול הזה. זה נורא קשה ואנחנו רק אנשים! ואם לא יהיה כל השואו מסביב ליום הזה, אנשים שלא חוו את זה אישית פשוט יעדיפו לא לחשוב על מי שכן, אף פעם. - וזה לא היה יותר כואב מצביעות?
אבל זה נכון שהצביון שנותנים ליום הזה מוטעה. זה הופך להיות יום של "בואו נהיה עצובים" במקום יום של "בואו נחלוק כבוד לאנשים שמסרו את חייהם בשביל העם והארץ, ונלמד מהם". ועם יום של "הבה נבכאה הבה" באמת קשה ומכאן הצביעות.
תגובות