[ליצירה]
אהבתי את השורה "יצור מוזר - תמיד על סף שבירה", ואת הסיום שמאוד מתחבר לי עם השיר "הפסק טהרה" - ההתכנסות שאחרי המשבר, כדי לגלות בתוך עצמך עוצמות "ואלטג'" שלא חלמת עליהן...
[ליצירה]
שיר יפה, מאוד קולח. מנגינתי. יש רק כמה משפטים פה ושם שעוצרים את הזרימה (כמו "שורות נשרכות בחול, מעשים לא צפויים", שלא מסתדר עם הקצב, לדוגמה). וגם - לא יושבים "בספה", עם כל החירות השירית!
[ליצירה]
חשבתי על זה והגעתי למסקנה שזה הרי כל כך קל. תנו לאדם מוכשר משימה: כתוב שיר-זעקה שמוחה על צביעות, ומיד תקבלו עשרה כאלה, וטובים. כי זה באמת לא כל כך קשה לזעוק. אבל לדעתי אפשר להיות יותר סלחניים כלפי עצמנו כחברה. קצת צביעות זה לדעתי די הכרחי. אם לא היינו צבועים היינו פוגעים באנשים הרבה יותר. שהרי אי אפשר להכריח אנשים להיות שם *באמת*, במקומות הקשים האלה, לכאוב באמת את השכול הזה. זה נורא קשה ואנחנו רק אנשים! ואם לא יהיה כל השואו מסביב ליום הזה, אנשים שלא חוו את זה אישית פשוט יעדיפו לא לחשוב על מי שכן, אף פעם. - וזה לא היה יותר כואב מצביעות?
אבל זה נכון שהצביון שנותנים ליום הזה מוטעה. זה הופך להיות יום של "בואו נהיה עצובים" במקום יום של "בואו נחלוק כבוד לאנשים שמסרו את חייהם בשביל העם והארץ, ונלמד מהם". ועם יום של "הבה נבכאה הבה" באמת קשה ומכאן הצביעות.
תגובות