מייחלת לרגע בו לא אצטרך עוד
לצבוט אותך
עד כאב
רק כדי לומר לך כמה
אני אוהבת
וזקוקה
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] - ואני דווקא לא אהבתי. האוירה הזאת של סתיו ודעיכה לא מתחברת לי כ"כ עם דמותו של יהונתן (אם כבר זה יותר מתאים לשאול) ולרדף השיג: לא כל אהבה היא מינית, ודוד עצמו אמר "נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים" [ליצירה]
- [ליצירה] רחמים עצמיים. לא הבנתי מה תורמים כל ה"את"ים הקטועים. [ליצירה]
- [ליצירה] או שכן. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אלא במה שיש בו אוקי, אז יש כאן שפה יפה. "עינוגי מילים" ככותרת ההמלצה. באמת מרשים. אבל... האם יש משהו מעבר לזה? כש"זהירות שביר" כתב שין עלילה, נראה לי שהוא התכוון שאין חוויה. כי זה באמת מה שחסר כאן. אז בסדר - שם (בין העצים?? מה, בהשראת שיש השירים או משהו?) ידעת אישה. כן הבנו- שם ידעת מסתרי אישה. בסדר, בסדר, וגם רזיה, לא צריך לחזור מליון פעם אנחנו לא חרשים. נו-ו? התיאור של מה שהתחולל בסביבתכם באותה שעה כאילו אמור לאפיין מיטונימית את החוויה, אך בפועל הוא אינו מוסר הרבה. זה נראה כאילו כל הטבע מתגייס לסוכך על הדובר וה"אישה" ולהנעים להם את השהות ולתת להם תחושה של בטחון , והבית שאחרי זה מוסר רגש של התרוממות רוח ושמחה. אבל זה תיאור מאוד רדוד ולא מספק בהתחשב בחוויה שאתה מבקש למסור. פרט לכך, לא נראה לי שיש כאן חויה זוגית, חויה של אהבה, של שניים החולקים באושר משותף. לא - מדובר בחוויה של הדובר שמתענג על ה"אישה" כפי שהוא מתענג על הטבע שסביבה. כפי שהוא עשוי היה להתענג על איזה פרי טעים מאחד העצים שסביבו. וגם זה מטריד משהו. נראה לי שניסית לחקות סגנון ישן יותר של שירה, הן מבחינת השפה והן מבחינת התוכן ודרך מסירתו. לי, בכל אופן, התוצאה מצטיירת כבלתי-משכנעת, רדודה, וגם שובניסטית-משהו, כלקוחה ממוסכמות העולם-של-פעם, בו האישה נבראה כדי לענג את הגבר. מה שכן אפשר להגיד שיש כאן - זו עברית יפה, שגם היא נשמעת בלתי אותנטית, צר לי [ליצירה]
- [ליצירה] די תגובות מתנשאות ואלימות! וילד - שיר מקסים. כל כך ממחיש את דלות השפה השבורה שלנו מול בוראנו... [ליצירה]
- [ליצירה] נראה לכם שעדיף להשמיט את הבית השני? [ליצירה]
- [ליצירה] עדין ויפה [ליצירה]
- [ליצירה] זה מקסים ויפה. אבל ההסתכלות הזאת על אפביות האדם צריכה להיות מאוזנת בצד השני של התמונה - האינסופיות שלנו עצמנו, של נפשינו האלוקית, חלק אלוק ממעל ממש, בלי דהיה ודעיכה לנצח... [ליצירה]
- [ליצירה] אין ספק שיש משהו חזק במבט שלה, אבל זה לא נראה לי כמו רוך או עדינות או נשיות. יותר מכל היא מזכירה לי טובעת. (השיער דומה לגלים. המבע חלול, מנותק כזה. עצוב. אולי מיואש... [ליצירה]
- [ליצירה] חד ונוקב. לפעמים אנשים צריכים שיציבו לפניהם מראה, שיראו בדיוק איך הם נראים. והתופעה שכתבת בהחלט קיימת... [ליצירה]
תגובות