[ליצירה]
לאיש התווים המיוחדים,
אכן, מסכים עם כל מילה. לא לפתיחות זו הייתה כוונתי. דיברנו על כך פעם - ושוב אחזור על דבריי. הכוונה לפתיחות שאחרי השקילה בפלס. לפעמים, ברוח מסויימת שאולי אינך מאמין בה, כל עצמיותי מכירה בסירחון שבדרך מסויימת, לאחר שהתוודעתי אליה ואל השקפותיה. יודע אני שהיא מתגמדת לשפלות נוראית, ואני דוחה אותה על הסף לאחר ההיכרות הקצרה. אנשים רואים זאת לפעמים כ"חוסר רצון להתנסות" או כ"דרך מחשבה חסרת עומק ומרחב" כשבעצם השיקולים היו עמוקים ביותר לאינסוף.
תודה לך.
[ליצירה]
[ליצירה]
הלך... אני פשוט חייב להעריך אותך, בעיקר בגלל ששירי אבל עדיין לא הצלחתי לפתח, ואני מרגיש שותף כשאנשים אחרים כותבים על האבל שאני חש ואני קורא אותו ומגיב.
אז ככה:
* הכתיבה טובה. שפה עשירה.
* חוסר החריזה לא מוסיף ולא גורע. חריזה יכולה להוסיף אם משתמשים בה נכון, אך לרוב אין עושים זאת. יפה עשית שבחרת לא להשתמש בחרוזים (יש גם איזושהיא הסתייגות מלכתוב בחרוזים בשירי אבל והספד, כמובן)
* התמונה שהיטבת לתאר בדו-משמעות עושה את עבודתה בצורה מוצלחת ביותר.
* לא מצאתי פגמים משמעותיים, וזה נזקף לטובתך. שכוייח!
אני מכיר את החב'רה שנרצחו (בעקיפין, לפחות). אכן, נהיה קצת קריר בלב...
תודה שהעלת זאת בפנינו.
[ליצירה]
מצויין!
התחושה הכה מוכרת אך לא נחשבת בעיני רבים הופכת למרכז היצירה. את מצליחה בצורה מיוחדת ביותר להחיות את הדמויות ברגשות ודאגות.
כתיבה מעולה.
תודה!
[ליצירה]
קשה לקרוא זאת אחרי המכתב הקודם...
החיים קצת יותר מדי מסובכים.
כתוב טוב, לדעתי, לפחות.
את עדיין צעירה, את יודעת. הכל מתחיל מבפנים. רצון.
בהצלחה!
תודה.
תגובות