[ליצירה]
אתה בהחלט נותן תיאור מפורט מאוד של כל דבר שעשית במשך שהייתך בישובי הגוש יובב"א. אני לא בטוחה שאי אפשר לקצר מעט, להעביר את תמצית ורוח הדברים שאתה מבקש למסור. בכל אופן, נראה שיש לזה ערך גם כך כסוג של "מסמך תיעודי"
[ליצירה]
יש קטעים מענינים, כתובים באופן זורם ועשיר. אני הייתי משמיטה את חלקם. אני בטוחה שאתה נזכר בכל יום שהיית בגוש יובב"א כשאתה קורא את זה, אבל נראה לי שעדיף לקצר כדי שהקריאה לא תהיה מיגעת.
בכל אופן - מחכה לחלק ג'!
[ליצירה]
אתה שואל על הנעלם הגדול והלא מוחשי,
רבות התהיות בנושא זה ותשובות עוד יותר.
מה שנדרש מאיתנו זה לחיות לא יותר,
היא אינה מוחשית מקומה במח,
לפעמים אותה נצרח, לעתים רוצה לשמוח.
אהבתי ואהדתי.
תודה:
חיים
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
יפה.
מבטא הרבה ממה ששמור לאדם עצמו, וקולע לכיוונים רבים ומגוונים.
וכן, צריך לדעת מתי כן להגיד, ולבטא את האהבה, לצמצם למילים.
אולם, לעניות דעתי, עדיין חסר משהו. לא הצלחתי לזהות.
[ליצירה]
ראשית, תודה לכל המגיבים, ביצירותיכם נגיב גם אנו...
כתבתי את השיר הזה במוצש"ק האחרון אחרי סופשבוע מטורף מלא נסים של טרמפים, ובתוכם נס הגשם הגדול של מוצש"ק. ובכלל, אחרי תקופה של ריבוי תפילות שבפשטות נשמעות ואף נענות.
הייתי ממליץ לכל אחד שיזרום כך, וכל פעם שיוצא לדרך, וודאי בטרמפים, שיתפלל לא-להיו שיזמן לו טרמפים נאים עם נהגים טובים ושיביאהו למקומות טובים כרצונו ית', ולשהות עם האנשים שהוא רוצה ושיהיה לי הכי טוב לשהות עמהם וכו וכו'. מניסיון זה פועל, וזה לפעמים יוצא ממש כיף, מגניב, מטורף...
אילה
לא הבנתי מה חנפנות?
ממתי יש אפשרות להתחנף לא-להים?!
ממתי תפילה היא חנפנות?!
כנראה שיש לך טעות במילה...
אליק -
כן, על כל גבעה ירוקה ותחת כל עץ רענן אנו נושאים שם א-לוקינו. בכל מקום ובכל מצב.
הוא מצווה אותנו לזכור אותו תמיד ולהגות בו, ובכל מצב אנו מתפללים אליוו מדברים איתו.
כן, "זה א-לי ואנוהו, א-להי אבי וארוממנהו".
ומי הם א-להיך?
[ליצירה]
אהבתי
אם כי אני לא כ"כ מסכים עם המסר, אבל כתוב יפה וטוב והמסר עובר מאוד חד.
מזכיר את המכתב שכתב אחד מהעולים לביריה לאימו, ואולי נכתב על-פיו?
אשריך!
[ליצירה]
אוי, כמה שכואב
עברה כבר שנה, לא יאומן...
הכאב אכן קהה, קשה לחוש כבר את אותן הרגשות שלא היו לפני-כן מעולם ולא תהיינה כאלו לעולם.
והכאב אילם...
עכשיו הכאב הופך לאבל ולזיכרון עמום, ואין ברירה אלא להמשיך ולחיות כאן בתוך הטירוף...