האיש המתקרב לגבול
לא נושא בחיקו ספר תפילות
גם לא מכתב מאישה
או חברה רק
סכין חדה, מעוגלת ודקה
לחתוך איתו תפוז מקומט.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה, הבנתי עכשיו תודה על ההסבר. אבל לא רצית שזה יובן גם כך? כאילו ביקורת(אולי מצד החברה יש זילזול בזקנים שזה רק תפוז מקומט?) [ליצירה]
- [ליצירה] הסכין! ושלא יעשה את עצמו, היא בעצם בשביל לחתוך את התייל, להסתנן לישראל ולעשות שם פיגועים, אז מה אם הוא זקן מקומט ונכה, הוא בעצם- ערבי עם סכין. אז תיזהרו ממנו ואל תתחילו לרחם! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד!!! [ליצירה]
- [ליצירה] פלונית. התפוז ישן. זקן. מה זה אומר, את יודעת? [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד בעיקר ההפתעה שבסוף יש יופי בסתמיות, אבל מפיך נשמע זלזול באותו תפוז- הוא מקומט... או שלא הבנתי? [ליצירה]
- [ליצירה] אלוהים, איזה שטויות. איילה - לא כל ערבי זקן הוא מחבל, ולא כל תפוז מקומט הוא חבית חומר נפץ. קשה לי להבין איך אנשים יכולים לחיות עם עצמם, כשהם יודעים שהם מסוגלים לראות באנשים מסויימים - חיות. אנשים לא נועדו לשנוא כל כך. זה לא בסדר. [ליצירה]
- [ליצירה] לקחתם שיר תמים, עשיתם אותו פושע! גמר חתימה טובה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- פעם כתבתי משהו כזה סיפור קטן על פועל מעזה שעולה על אוטובוס וניגש אל הנהג הירא, ושואל אותו היכן התחנה הבאה, וכשהוא יורד מהתחנה הוא מוציא חבילה עטופה היטב ובדחילו ורחימו מוציא ממנה... פיתה אסלית פלסטינית :-) [ליצירה]
- [ליצירה] לכאורה פשוט אך עמוק. פשוט ועמוק. [ליצירה]
- [ליצירה] יש אנשים שחוצים גבולות. נוצרה בי תחושה, כי התקרבותך לגבול, נושאת בחיקה תפילה לחברת אמת, לאישה, "כי היא חברתך ואשת בריתך". [ליצירה]
- [ליצירה] יש ויש. אני מכיר אנשים שכותבים כל כך הרבה וכל יצירה שלהם היא פנינה. אני מדבר על כתיבה ברמה גבוהה שמתפרסמת בעיתונים מובחרים וכאלה שלא "מספיקים" להגיע לשם. אני מסכים ששיר, טוב לו שיתבשל, אך לא כולם. יש כאלה ששירם מושלם עם סיום כתיבתם וכל נגיעה- מיותרת. אין לאלץ "להבשיל" יצירות. אין זו חובה. מכיון שהדברים נאמרים בדף היצירה שלי, אוסיף ואומר שלא יודע לאן לקחת את הדברים שנאמרו כאן, כלומר, האם ניסיתם לומר שאני מפרסם יותר מידי ולכן, ע"פ התיאוריה שלכם, כך הם גם נראים, או משהו אחר. אני כרגע בחרתי לא לקחת באופן אישי. אם תרצו שאקח- תגידו לי (לא אעלב). יש אנשים שעולמם הפנימי כל כך עשיר שאין הם יכולים "להתאפק" ולשמור יצירות בפנים. להבדיל ממערכת העיכול, גם שם- אם מתאפקים- תהיה עצירות. יש לשחרר. ולשחרר נכון. (אין אני מעיד על עצמי ככזה). אשמח להמשך... [ליצירה]
- [ליצירה] בקריאה שנייה. (כי היה לי פשוט מידי). אוהב [ליצירה]
- [ליצירה] וזה סופו של השיר [ליצירה]
- [ליצירה] חבר'ה, החלטתי לחבר. אבל בשינוי קטן. תודה לכולם! [ליצירה]
- [ליצירה] החיוך היה קצה של סדק. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. זה שלי. [ליצירה]
- [ליצירה] טעות לשונית בבית שני. קשר לבתים הקודמים. בתים? "את צרור שיריי שכתבתי בלב הם זרקו במחי יד. לא הבחינו בייסורים וכאב וקרעו בגסות כל אחד. אך נפשי הפצועה המשיכה לכתוב, מתפללת לידיי זהב שיטפלו וינהגו בה בטוב ושמישהו אותה יאהב. והנה אדם יקר את מילותיי מלטף ומחבק כל שיר ושיר את שבריי הוא כעת אוסף ובאהבה את כתיבתי מאיר". אם תורידי כי מיני "ווי" חיבור, אולי יסתדרו בשורות מילותייך. לא לכפות על המסגרת. [ליצירה]
- [ליצירה] והלכו שניהם הילד והילדה ידיים שלובות קופצים מעל מהמורות. לאן ילכו השניים העתיד זאת צופן הרחק הרחק למקום בו איש לא מזדקן ויישארו ילד ילדה מאותו הסיפור שאיש לא קרא. [ליצירה]
- [ליצירה] חחחח, אנחנו עוד נתמקח על זה... [ליצירה]
- [ליצירה] חן חן אמילי. עלית על זה [ליצירה]
תגובות