מול נחשולי האוקיאנוסים עולה השמש.
כשומרים,
ניצבים צוקים זקופי - גבם.
געשם הזועף של המים,
ניתץ על הסלע;
השחר,
נדלק במרומיו.
קולותיו של דכי,
מתמרים בסער;
כנפץ פגזים ממלחמות עברו,
רעמם הולם.
מול נחשולי האוקיאנוסים של מחשבותיי,
אני עומד וחותר קדימה;
לעבר העתיד הפועם.
תגובות