מול נחשולי האוקיאנוסים עולה השמש. כשומרים, ניצבים צוקים זקופי - גבם. געשם הזועף של המים, ניתץ על הסלע; השחר, נדלק במרומיו. קולותיו של דכי, מתמרים בסער; כנפץ פגזים ממלחמות עברו, רעמם הולם. מול נחשולי האוקיאנוסים של מחשבותיי, אני עומד וחותר קדימה; לעבר העתיד הפועם.