סיפור מדע – בדיוני קצר לאור בוקר לא עבות אחד, אני יחד עם החברים, יצאנו לשאוף טיפה אוויר רענן, הרווי משבי צפרירים קרירים. השמיים, לבלבו בתכלת. על פני משטחם החלק כמשעי של ים, שטו מפרשי – העננים, צחורי – שלג. דרכנו, השתרכה לאורך שדרה ירוקה, אשר משתי דופנותיה, עטרו אותה דקלים, הערוכים בשתי שורות ישרות, כשבין עץ לעץ מפלה ריווח שווה. כעבור שעה של שיח איטי בין סטויי – העצים, דרכנו הביאתנו, אל רחבה גדולה ומרווחת עם מדשאה ערבת – ידיים במרכזה. החלטנו להתפרש על מדשאה זו, לשם חילוץ – עצמותינו לאחר הליכה ממושכת דיה. השמש כבר נכנסה לזכויותיה והייתה בדרכה, לתפוס את מקומה במוקד – המרום, בצד מולנו. אך התיישבנו על כר – הדשא, שעוד לא התפנה להתחמם מטל – הבוקר השכם, דיסקית – השמש, שניצבה במרכז השמיים, בהשתברה עד כה, בגווני – צהוב שונים, החלה עוטה גלימה בעלת צבע – צהוב – עז כלימון שהבשיל בפרדס. פתאום, מסביב לחיזיון יוצא – דופן זה החלה להיווצר הילה תלת – מעגלית, שמפעם לפעם, קבלה פעם צבע – כתום – תפוז, ופעם ירקרק. התחושה, שגדשה את ליבנו הסתרגה, בין התפעלות בלתי – מזוייפת, ליראה עמוקה וממסֶת – לבבות, מחוסר תשובה במודענו לפשר תופעה מוזרה זאת. כהרף מספר דקות, כשמעגל – ההילה נסגר בבשרו לכל – החוזים במחזה, על השלם – היווצרותה, מדיסקית – החמה, שלאותו רגע, דמתה לנסג מתכת מלובנת הקמוצה לכדור, התפרדה קרן – אור חדה כמו חץ – החנית וזוהרת, כמו כמה מאות זרקורים הילוגניים, והחלה באיטיות מוחלטת, בירידתה לעבר אחד השוליים של המדשאה, עליה ישבנו להחליף רוחנו. כמרוצת עשרה רגעיים, "חוד – החנית" של הקרן המלוהטת והמסנוורת הכל בלהטה הלא – ארצי, נגעה בקרקע. ברגע זה, נשמעו טרטורים וזימזומים, המזכירים את קול – המקדחה החשמלית. הארץ נרעדה וכעבור פחות מדקה, האורחת המקרינה והמזהירה ממאורנו, החלה לאט – לאט מתרוממת מעל הארץ, בהתרחקה בחזרה אל השמש. מעניין, שבעת נסיקתה מהארץ וכל – העת של טיסתה בכיוון החמה, חודה של הקרן, היה מופנה בכיוון המקום ליד מדשאתנו, שבו היא נחתה לפני כמה דקות. חמש – שש דקות, אחרי שהמריאה מהארץ קרן – אור אגדית זו, נמוגה בלהטה הצורב והמסמא של השמש. זמן קצר לאחר – כך, נעלמה ההילה הכתומה – ירקרקת שסביב לשמש והמאור, חזר לצורתו השגרתית. בהתגבר על פחד לא קטן, התקרבתי בזהירות לנקודת – עמידתה של הקרן שירדה על הארץ וראיתי, שבנקודה בה נגע חודה, נוצר כתם כתום בדיוק כגונה של ההילה, שסבבה את השמש, בעת מאורע יוצא מגדר – הרגיל זה. כשחזרנו הביתה, קראנו בספר, העוסק בעולמות לא ארציים, כי הקרן הזו, הייתה למעשה מקדח – אור השמש מיוחד, שבני ציביליזציות הלא – ארציות, משתמשים בו כדי לקחת דגימות - מבנה הקרקע, מכוכבי – לכת בגלאקסיות שונות. מקדח זה, כך זה מסתבר, ניזון ממאורות של אותן מערכות – השמש, שבהן חלליותיהם של בני – ציביליזציות אלה, משוטטות לשם עריכת – מחקרים הנוגעים לכוכבי – לכת שונים. אם כך, אז בטרם לרדת לאזור המקום עליו ישבנו, מקדח זה הוטען באנרגיית – השמש, ואז בהידמותו לקרן אור חדת – קצה, ירדה על הארץ וקדחה לשם דגימות – הקרקע הארצי, מבלי שהשאירה נקב באדמה, אלא כתם כתום בלבד, כנראה, לצורך סימון המקום, שממנו נלקחה הדגימה. ואילו, הילה שמפעם לפעם, התחלף צבעה בין כתום לירקרק, הייתה לא אחרת, אלא מעטה – חיפוי, שסיפק הסוואה בטוחה, לחללית החבויה מאחורי – המעגלים הנוצצים. הכתם, לא נעלם גם כעבור שנים, מאז אירע מאורע מעניין זה, בהוותו תזכורת ועדות אילמת לכך, שאי – פעם, במקום זה, בסמוך למדשאה שעליה ביליתי, ביקרה קרן – אור, שהביאה עמה דרישת – שלום מתושבי – אחד הכוכבים האחרים.