אתה מקופל אל עצמך
מכווץ בתוך עולמך
הקטן והצר
חשוך, חמים ומוכר.
לאט לאט תתחיל לצמוח
לגדול, להתפתח
את עיניך העצומות
תלמד לפקוח.
ובסוף, כשהזמן יגיע
אל החוץ
בכאב ובדמעות
לבקוע.
לצאת פתאום
אל אור היום
אל עולם גדול ומואר
העולם האמיתי, הזר.
עטוף חששות תהיה
אבל אתה תגלה
שהפחד עדיף על אשליה
עם הבכי הראשון,
תבוא גם הקלה.
למות. להוולד.
ומה ההבדל.
תגובות