אני רואה ששנינו משתנים,
נושבים לכאן
ולשם.
בלי כיוון ברור
אך
יש דרך,
קיימת מטרה.
ובמסע
עד אליה,
כשעומדים לרגלי הריה
היא מתגלה במלוא יופיה
והדרה
אנחנו רק צריכים להיות
שם
בשביל לראות
בשביל לחוש
בשביל לכתוב...
[ליצירה]
אני חושבת שאני יכולה להתחבר לתחושה שאת מתארת, אם כי- לא זה מה שעמד מאחורי כתיבת השיר, היתה שם תחושה אחרת, אבל זה טוב, זו הרגשה נהדרת, אפילו, שאנשים שונים מתחברים בצורה שונה ומתעוררות להן תחושות והרגשות שונות, מיצירה שלי.
תודה :)
[ליצירה]
זה מקסים! והנה- בהמשך להתכתבות ביננו לגבי החריזה- כאן היא מאוזנת, לא מכבידה, ההיפך- מוסיפה, זורמת, נעימה!
כל כך יפה התוכן- כמו תמיד אצלך. היצירה הזו משלבת גם מבנה וצורה נכונה.
מקסים!
[ליצירה]
מקסים, התכנים שלך קסומים. בעיני דרוש כאן קצת ליטוש. הייתי עורכת קצת את היצירה- עובדת עליה עוד קצת.
הבית האחרון כ"כ יפה שראוי, לעניות דעתי, לפרסום בפני עצמו. רק בשורה האחרונה שבו, לא הייתי חוזרת שוב על המילה "צל", משנה לצללית/צילנו/דמותינו וכיו"ב או להשאיר "אז מרגישים בלי לראות". ותו לא.
יפה.
[ליצירה]
אהבתי את מסגרת הבתים ואת התקופה השונה שהוכנסה בכל אחד מהם, בלי לפגום באחידות.
כבני מרון נעמוד
חוששים ויראים
מאימת דינך
ומעשינו
מתנקים מחטאים,
נחרדים מכל
שופר
שיזעק בקול,
את שברינו,
תרועתינו
לאדון הכל.
[ליצירה]
מקסים. נעים לקריאה, בעדינות ופשטות מתוארת סיטואציה ריגעית, אמיתית, ממשית מרגשת...
בשורה השניה, כמדומני, יש טעות הדפסה- צריך להיות כתוב "מעיף" לא? בשורה החמישית, הייתי מעבירה את "והתיישבתי" שורה- להיות לבד, מעין פאוזה שכזאת שהיא נקודת התפנית, אבל זאת רק דעתי. וזו יצירה מקסימה.
תגובות