[ליצירה]
תודה רבה על התגובה וארשה לעצמי להשיב: דדוקא הפרץ הזה מתבטא בשורות הקצרות, כל שורה-מדרגה והתגברות של הרגש, עוד קומה, ושוב, לא נרגע, ועוד מילה בורחת, מתארת, מנסה לרדוע אבל מתפרצת וקוטעת את הקודמת, משם זה בא- האמת בלי הרבה תכנון, ולכן, אחרי קריאת התגובה המקסימה, וקריאת היצירה מחדש, בכל זאת- בוחרת, הפעם, להשאירה כמו שנכתבה. ותודה.
[ליצירה]
אני חושבת שאני יכולה להתחבר לתחושה שאת מתארת, אם כי- לא זה מה שעמד מאחורי כתיבת השיר, היתה שם תחושה אחרת, אבל זה טוב, זו הרגשה נהדרת, אפילו, שאנשים שונים מתחברים בצורה שונה ומתעוררות להן תחושות והרגשות שונות, מיצירה שלי.
תודה :)
תגובות