אני רואה ששנינו משתנים,
נושבים לכאן
ולשם.
בלי כיוון ברור
אך
יש דרך,
קיימת מטרה.
ובמסע
עד אליה,
כשעומדים לרגלי הריה
היא מתגלה במלוא יופיה
והדרה
אנחנו רק צריכים להיות
שם
בשביל לראות
בשביל לחוש
בשביל לכתוב...
[ליצירה]
עדין, אהבתי את קטיעת השורות, זה זורם גם ככה ומשרת את המטרה, מעביר את הרגש. הייתי מוותרת על הפתיחה ומשנה את שם השיר- זה קצת קיטש בעיני, ופותחת ישר ביצירה-"כימי העץ וכו'". וגם בסוף הייתי מורידה את השורה "לעץ החיים" ומסיימת: "לאיש שיקטוף, בגן."
[ליצירה]
מודה, לקח לי ארבע-חמש פעמים, משהו נתקע לי בהתחלה, אבל היה שווה ועכשיו קניתי לי הזכות להגיב ולומר שזה טוב, נוקב, אמיתי ויפה.
ובניסיון להבין מה תקע אותי- קראתי שוב, זה המקצב השונה והתבנית האחרת בין שני הבתים, (עם השני יותר התנגן לי).
שנה טובה!
[ליצירה]
לא ספיראלה,
לא מדובר בהלוויה, אם כי אני סוברת כי כל אחד מתחבר לנקודה אחרת ומבין תוכן אחר ממסגרת של שיר...
אביב וסתיו- קיבלתי, הפנמתי ושיניתי. - רוב תודות!!!
[ליצירה]
טוב, רוב התגובות הביאו גם אותי להגיב
אני לא מסכימה עם שי שצריך להוריד את הקטגוריה הזו (שי-תסלח לי, כן?)
אבל אני בהחלט שותפה לדעה, שסתם מורידים מערכה של קטגוריה נפלאה! כ"כ הרבה אפשר להכניס במשפט אחד (וכל כך הרבה הצליחו), אבל לא כל אחד ולא כל משפט ולפעמים זה בכלל יוצא שיר ולפעמים זאת מילה...
אז ייתכן וצריך יתר סינון- אבל גם כל אחד לעצמו...
תגובות