[ליצירה]
מזכירה לך אהבה, וגם:
משוואה מרובת נעלמים,
קשה לפיענוח
כמו אגוז קשה פיצוח,
דורש יגיעה
תוך חיפוש אחרי פיתרון.
ואתה-
נעלמת כאחד המשתנים
כשאני השתניתי,
כאחד הנעלמים
ונשארנו נטולי תשובה...
[ליצירה]
וואוו....
אני מבינה שזה מכתב תשובה לעמית שכתב את "שונא אותך", כן?
אין משהו שמביע את מה שצריך לומר יותר טוב מזה..
יפה מאד מאד.
עמית - שיהיה בהצלחה, קרא והפנם :-)
[ליצירה]
יוסי- ניכר ניסיון שבירת הצורך הכפייתי לחרוזים, ניסיון חיובי, שאכן משדרג, משהו, את הכתיבה...
תנסה למצוא את הרגש שבך ולהגדיר אותו ממקום קצת אחר, מרובד שונה, מהסתכלות אחרת. פחות מבחוץ, תדלה אותו ממעמקי הלב- ותכתוב אותו ישר ומיד- על דף, אל תמחק, אל תתחייב לשורות/צורות/כללים.
תזרום, תתנגן עם המילים, עם הרגשות, עם הכאבים, תנסה למצוא גם נקודה שמחה- לתיבול, ואל תתיאש, עד אשר תבוא על סיפוקך!!!
ובעצם- מי אני שאשפוט?
ומנגד, הרי לשם כך אנחנו כאן, ואתה כבר יודע- שהכל מאכפתיות ואהבה...
היה בטוב,
איה :)
[ליצירה]
יוסי יקירי,
לא פיספסת דבר, אם היא האחת של חייך, תלחם עכשיו- אף פעם לא מאוחר (החרוז יצא בטעות...)
אם מרגיש שוויתרת מוקדם מדי: א. זה לא נכון, כנראה שלאז זו היתה ההרגשה ואיתה היית צריך לזרום...
ב. עכשיו תקום- תצעק ותילחם, תגייס את כל שיש בך/לך ואל תתייאש, ואם זה לא ילך- תדע שניסית ותוכל בלב שלם יותר, רגוע יותר, כואב יותר, אבל גם יותר למוד ניסיון ומפוכח.
בנוגע לשיר- תנסה פחות חרוזים, יותר לזרום עם המילים, לקטוע שורות, לא להתחייב לסיומות... (טוב נידבקתי ממך בחיידק החרזת, אני מפסיקה כי אני כבר נסחפת)...
נדבר...
איה:)
[ליצירה]
שלום, איה.
לא יודע אם את זוכרת, אבל היתה תקופה לא קצרה בה נהגנו לכתוב האחד לשניה ובחזרה...
נראה לי שמשהו כמו שנה לא נכנסתי לאתר "צורה"...
היום נזכרתי בו, לא ממש ברור לי למה, והדבר הראשון שעשיתי היה לחפש את "ההיא שכתבה כ"כ יפה"...:)
אשמח אם תכתבי, רציתי לדעת מה שלומך.
יום טוב,
יוסי
[ליצירה]
איש יקר שלי !
לא הכל עפוף עשן,
ופשוט תבחרלהיות זה שמכתיב את הקצב לזמן.
נכון, לפעמים לא הכל ורוד, לעיתים אולי אפור כהה,
אבל רק אם תחשוב נקי, חיובי,
כנראה שגם הצבע ישתנה...
רק תהיה מאושר,
יוסי