מרגיז אותי, איך ברגע אחד,

פתאום נופלת עלי "תחושת הלבד".

כאילו לא מעניין אותי איש,

אף אחד לא יגרום לי להרגיש.

כועס על כל מה שזז, וממש לא צריך תירוץ,

מרגיש שמאסתי בהמון דברים, פוחד לומר שבהכל,

 רוצה לצעוק, "יותר אני לא יכול!!!"

וכאן בדיוק הבעיה,

לא יודע במה אני מואס,

גם לא על מה אני כועס.

פשוט מרגיש ריקנות מטורפת,

חולי פנימי,

כזה שאין לו מרפא מוחשי.

רוצה לצעוק שוב,

ולא ממש יודע מה...