אין תחושה מעליבה יותר מזאת, היא לא יכולה היתה לפגוע יותר... בסיטואציה הזאת, על הכל העלבון גובר. נתת המון, ובמשך כ"כ הרבה זמן, נתת אהבה, הענקת את כולך, והיא? היא חשבה רק על עצמה... היום אתה במקום בעייתי, הלב מחפש מוצא, מעין "מקלט מדיני"... לא חשבת שכך זה יגמר, שזה מה שהיא תבחר לעשות, לא את זה קווית לעולם לספר. אך פשוט תזכור, תכניס לראש כאילו אין מחר, הזמן, הוא שיעשה את המלאכה. גם אתה, ככולם, תחזור לחייך, והיא? גם לאלו המילים, היא פשוט לא ראויה... לעמית.