לא רע לי כמו שחשבתי שיהיה, וקצת מתקשה להאמין, מרגיש כאילו כמעט הכל מאחורי, וקשה לי להבין. כשלקחתי את ההחלטה הרגשתי בוגר מתמיד, כאילו שבפעם הראשונה, בין הרגש והשכל מצליח להפריד... לראשונה, התמסרתי לרציונל, ואין בי חרטה. לפחות כרגע, חייב לציין באותה הנשימה... מה יהיה בעתיד, נראה לי אווילי לחזות, פשוט מבקש להמשיך יום יום, לחיות... ראיתי אותך והרגשתי, הרגשתי רע - על עצם המחשבה, הרגשתי טוב, למרות שהפרעת לי לאהוב, והודתי לך בשקט, כשלא שמעת, על מי שאת, ומה שרק את ממני הוצאת, פתאום התעמתתי עם מילה מבעיתה, הבטתי לה בעיניים, לאמת. אני מביט בך, ובאמת שנפעם. אמנם לפעמים קצת "מפלצת".. אבל תמיד תמיד קסם של אדם... התקופה הנוכחית אמורה להיות קשה ומעייפת, נטולת אנרגיה חיובית, אבל איתך - כל העניין קיבל תפנית. פתאום כל בוקר מתעורר עם חיוך מאושר, ובערב, כשנפרדים, מתמלא צפייה למחר... אני לא מבטיח דבר, פשוט כדי לא לאכזב, והאמת... בכלל לא בטוח שאת רוצה שאתחייב...