לא זוכר מצב כ"כ מבלבל, לא מכיר סיטואציה בה אני אף פעם לא עונה, כשכל הזמן אני ב"תפקיד השואל"... הופעת לנגד עיני, ביום שגור לחלוטין, ואני, שלא כרגיל, בהיתי בך, קצת לא מבין... נראה לי מוזר, ובאותה מידה, כמו קצף גלים על פני המים... לא חשבתי שאזכור אותך, טוב... אולי רק יום או יומיים... ואז עבר לו יום, ועוד כמה, וזה לא ממש עובר. במקום לשכוח, אני מצליח רק להיזכר... להיזכר בעיניים טובות, בפרצוף יפהיפה... ואז בדיוק כמו שלא צריך, מרגיש כאילו רוצה. ניסית להרחיק עם ציניות כמו שרק בך יש, ואני נמשכתי, לעיתים הרגשתי מתייאש... אמרת לי כל יום, לפחות פעמיים, שאני חייב להחליט, אני שתקתי וחרקתי שיניים. רציתי לדעת מה לעשות, אוי, כמה חזק חיפשתי תשובות. אבל תשובות אין לי, גם לא היום, עברו עוד כמה ימים, ואני בערך באותו המקום... דחיתי את הקץ, אמרתי שמתישהו אחליט, ואת, כיאה למי שלא מאמינה במושג הזה, עצרת לי את התקליט. החלטת את, מה שלדעתך טוב בשבילי, קבעת שלא את תהיי זאת שאיתי. יכול היה להיות מדהים, אבל מתישהו כל הסיפור הפך קצת לא נעים... אין לי מושג אם הבחירה נכונה, לא יודע אם כרגע הרסנו סיפור אהבה... גם לא בטוח שירדה לי אבן מהלב, מקווה שעכשיו אני שוב פנוי להתאהב... השבת אותי אל הדרך ממנה הצלחת אותי להסיט, את, שבסופו של דבר, החלטת בשבילי להחליט... אני לא יודע איך ארגיש כשבך אתקל, לא יודע מה זה יעשה לי, אולי אזיל דמעה, אולי אתבלבל... מה שבטוח, יהיה קצת קשה. הרי "לא קרה כאן מה שאני רוצה". קרה מה שהראש אמר, מה שאמר אולי שלי, ושלך בעיקר... ויחד עם כל ההבנה, זה עדין דוקר, מבקש, מזה שאמור לשמוע, שתעברי לי מהר... סיכמת הכל, והסכמתי, כשכולי תקווה, אמנם מאולצת, אבל גם מזכירה שזה סוף, והרי תמיד יש לו התחלה חדשה... בטוח שיהיה לך טוב, זה הרי מגיע לך יותר מכולם. אני באמת מאחל לך את ההתחלה הטובה בעולם... אני אנסה להתחיל שוב את מה שזנחתי לזמן מה, אנסה לשוב לאינרציה חיובית, חיי שלווה... לא רוצה לסיים את השורות הללו, מסיבה פשוטה, פשוט מפני שברור לי שזו הפעם האחרונה. הפעם האחרונה בה אני שולח רגשות, הפעם בה אני מפסיק לקוות. הפעם בה אני מאחל את כל הטוב בשבילך, זאת שבה אני מבין שלא אני אהיה לצידך... את מדהימה.