לא הבנתי אותך.
לפי התגובה שלך הנאמר במשפט הוא לחיוב כתיבה על שמחה, אבל אני הבנתי ההפך.
פספסתי משו?
אבל בכל אופן, לפי איך שא נ י הבנתי את המשפט- הוא כ"כ נכון, אני מזדהה איתו מאוד.
ראיתי את הילדים צוחקים צחוק מתגלגל,
בועות סבון צבעוניות עפו מהם,
והציפו את העולם כולו.
שמחה אמיתית.
השאלה היא, האם כותבים על השמחה מבחוץ, כמו: כך וכך זה לשמוח, או שמא אתה רוצה לרקוד ולצעוק בכל העולם: אני שמח! אני שמח!!
יש עוד רובד מלבד חוסר הביטוי המושלםשל שקיעה בשחור-לבן.
הרובד הוא במבט של אמנות. כשצלם למשל בוחר לצלם שקיעה הוא לא ישתמש בסרט שחור לבן. או שהוא כן ישתמש בשחור לבן, זו האומנות... אבל בכל-זאת, לדעתי, הביטוי של צילום שקיעה הוא בערבוב הצבעים. גונני אפור לא יצליחו לבטא בצורה שלמה את חווית השקיעה..
באותו מובן גם הכתיבה היא ככה.
שמחה היא חוויה שלא מצליחה להרשם... כשהיא נרשמת היא כבר לא חוויתית. א"א לקרוא שיר על שמחה ולהרגיש את השמחה גואה בלב (מי שמצא שיר כזה שיגיד, אני אשמח לקרוא...) בדיוק כמו שא"א להתבונן בתמונה שחור-לבן ולחוות חוויה דומה לשקיעה של שמש... זו לא החוויה ולדעתי כל אמנות שהיא צריכה להעביר חוויה כלשהי. ה"צרכן" של האומנות צריך לחוות משהו כשהוא מביט על תמונה, ציור, פסל, קורא שיר או סיפור ומקשיב למוסיקה וכן על אותה דרך -כל האומנויות...
ויש עוד רבדים שגיליתי תוך כדי כתיבת תגובה זו, אבל אני אשאיר את הגילוי לכם...
תודה רבה על התגובה! אתם מוזמנים לקרוא עוד ולהגיב. תמיד כיף לקבל תגובות...
למה קיימים כל כך הרבה שירים עצובים שכן מצליחים לדקור בלב ולהעביר את התחושה כל כך טוב?
למה זה לא אותו הדבר עם תחושת השמחה והאושר?
אולי יותר כל להזדהות עם הכאב,וזה רגש יותר מכר ושכיח?
לצלם שקיעה בשחור לבן-זאת אומרת שאתה מפספס את כל היופי והצבעים והגוונים של השקיעה ומצליח לתפוס רק תמונה כללית,כך כל שיר על שמחה יפספס את ההרגשה שאי אפשר ממש לתאר אותה במלואה.
לזה התכוונת?
אמנם עוד לא נתקלתי בכזה דבר-אבל אני מאמינה שיש שירים שהצליחו לתאר את היקף השמחה...מאוד מקווה
[ליצירה]
לדנדוש,
לא הבנתי אותך.
לפי התגובה שלך הנאמר במשפט הוא לחיוב כתיבה על שמחה, אבל אני הבנתי ההפך.
פספסתי משו?
אבל בכל אופן, לפי איך שא נ י הבנתי את המשפט- הוא כ"כ נכון, אני מזדהה איתו מאוד.
[ליצירה]
ראיתי את הילדים צוחקים צחוק מתגלגל,
בועות סבון צבעוניות עפו מהם,
והציפו את העולם כולו.
שמחה אמיתית.
השאלה היא, האם כותבים על השמחה מבחוץ, כמו: כך וכך זה לשמוח, או שמא אתה רוצה לרקוד ולצעוק בכל העולם: אני שמח! אני שמח!!
[ליצירה]
הבנתם כמעט לגמרי...
יש עוד רובד מלבד חוסר הביטוי המושלםשל שקיעה בשחור-לבן.
הרובד הוא במבט של אמנות. כשצלם למשל בוחר לצלם שקיעה הוא לא ישתמש בסרט שחור לבן. או שהוא כן ישתמש בשחור לבן, זו האומנות... אבל בכל-זאת, לדעתי, הביטוי של צילום שקיעה הוא בערבוב הצבעים. גונני אפור לא יצליחו לבטא בצורה שלמה את חווית השקיעה..
באותו מובן גם הכתיבה היא ככה.
שמחה היא חוויה שלא מצליחה להרשם... כשהיא נרשמת היא כבר לא חוויתית. א"א לקרוא שיר על שמחה ולהרגיש את השמחה גואה בלב (מי שמצא שיר כזה שיגיד, אני אשמח לקרוא...) בדיוק כמו שא"א להתבונן בתמונה שחור-לבן ולחוות חוויה דומה לשקיעה של שמש... זו לא החוויה ולדעתי כל אמנות שהיא צריכה להעביר חוויה כלשהי. ה"צרכן" של האומנות צריך לחוות משהו כשהוא מביט על תמונה, ציור, פסל, קורא שיר או סיפור ומקשיב למוסיקה וכן על אותה דרך -כל האומנויות...
ויש עוד רבדים שגיליתי תוך כדי כתיבת תגובה זו, אבל אני אשאיר את הגילוי לכם...
תודה רבה על התגובה! אתם מוזמנים לקרוא עוד ולהגיב. תמיד כיף לקבל תגובות...
[ליצירה]
[ליצירה]
אבל למה בעצב שה כן כך?
למה קיימים כל כך הרבה שירים עצובים שכן מצליחים לדקור בלב ולהעביר את התחושה כל כך טוב?
למה זה לא אותו הדבר עם תחושת השמחה והאושר?
אולי יותר כל להזדהות עם הכאב,וזה רגש יותר מכר ושכיח?
[ליצירה]
כוונת המשורר???
לצלם שקיעה בשחור לבן-זאת אומרת שאתה מפספס את כל היופי והצבעים והגוונים של השקיעה ומצליח לתפוס רק תמונה כללית,כך כל שיר על שמחה יפספס את ההרגשה שאי אפשר ממש לתאר אותה במלואה.
לזה התכוונת?
אמנם עוד לא נתקלתי בכזה דבר-אבל אני מאמינה שיש שירים שהצליחו לתאר את היקף השמחה...מאוד מקווה
[ליצירה]
אמנם זה הכי חשוב
אבל זה הכי קשה.
קל להגיד דברים כאלה,
מתסכל לנסות ליישם אותם
שוב ושוב,
ולא להצליח.
____
בכל מקרה נגעתי לי בנקודה רגישה מאוד...
[ליצירה]
לא באמת יש לי מה לומר
חי על החס וחס על החיה.
או משהו כזה..
רק בשביל שתהיה עוד תגובה, כן?
חובב
[ליצירה]
[ליצירה]
אני דווקא בעד הסוף.
הוא נותן סיום טוב לאווירה הכללית של השיר כולו.
לדעתי, וזאת תגובה לכל מי שהגיב כאן, שיר לא צריך תמיד להסתיים בתשובה.
לפעמים (ולרוב) השיר מבטא תובנה שאין אופטימיות בסופה.
לא על הכל ניתן לענות ולעיתים שיר שנגמר במילים חזקות וקשות כמו "כאב חד" גורם לקורא להבין לבד את המסקנה שהוא רוצה להבין...
אהבתי מאוד את משחקי המילים: עוצמות, עוצמת, עצמי...
יופי של שיר!
[ליצירה]
מדהים
אהבתי את הסגנון שבחלקו מושאל משפת הנביאים- "סרה מעצבונה".
לפעמים יש חוויות שנחקקות בנו ומסרבות להמחק למרות הכל. ישנו חסרון בלעמוד יציב כמו סלע והוא שהחרוט על סלע -חרוט לעולם.
אהבתי מאוד את המבנה הניגודי:
עומדת איתנה, אך עודנה מבכה; צנומה ומהססת לדעתו ולדעתה היא עומדת יציבה ועוד..
אהבתי גם את השימוש בטבע- רגבי אדמה וסלע.
י"ום, יום ועוד אחד"*צריך לשים פסיק גם אחרי ה"יום" השני.
זהו כלל לא "קטע". זהו שיר לכל דבר.
ושיר יפה מאוד!
המשיכי!
[ליצירה]
שטיבעל
זה חדר.
שטיבלעך פרושו חדרים.
זה אומר בד"כ בי"כ שיש בו מלא חדרים קטנים וצפופים שאפשר למצוא שם מניין שחרית בעשר בלילה ומניין מנחה של לפני שבת צמוד להבדלה...
משהו כזה.
יש כל היום מניינים.
קמת באחת עשרה וחשקה נפשך במניין שחרית?
אם אין בסביבה מניין חב"ד או שאתה בצפת ותוכל ללכת לקאסוב, חפש את השטיבעל המקומי....
זה אמור להיות עצוב?
ריקני?
שטיבלעך עם מניין אחד לא ממלא את תפקידו...
זאת הכוונה?
אני מת לדעת....
[ליצירה]
נוגע ועמוק
אין לי עוד מילים להוסיף על התוכן.
פשוט מדהימות אותי ההשוואות לטבע.
את השם לא הבנתי. לא ברור לי הקשר. למרות ששם השיר משך אותי להכנס ולקראו, לא מצאתי שהוא קשור לתוכן.
יש אולי גם קצת מה לעבוד על המבנה, לחשוב יותר על צורת עימוד וכתיבה שיתנו עוד עומק ואיכות לשיר.
לדוגמא:
"אנחנו חייבים לגלים
לנסות, גם אם נשברנו.
אסירי תודה לרעם, ששבר
את השתיקה"
לדוגמא...
שיר חמוד ועם פוטנציאל ענק. דרושה עוד קצת מחשבה וליטוש קטן.
[ליצירה]
נחמד. קצת אארוך לי מידי... אבל אני לא דוגמא
"אביר על הש"ס הלבן".
פשוט גדול!!
זה אחרד ההרהורים היחידים שקראתי כאן שהם באמת הרהור ולא שיר מבחינת הכתיבה, ועל כך- שכוייח עצום!!
תגובות