אבן על אבן
חורבה על חורבה.
חכמה צרופה
נצורה באבנים
ואור עמוק
חבוי בהן.
עיר תחת עיר
הגדיר אותה, אדם מזוקן,
את צפת
והשיטוט בסמטאותיה-
שיטוט אל תוך הנפש.
חובב לנדוי
-
"כי אנחנו כאן בשבילך!
למה?"
לקט יצירות
- אחת שתיים, תרגיל בכתיבה
- בית הקפה
- מחשבה על תמימות ופשטות
- מחשבות מתחת לפוך.
- "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם"
קשור אלי
- [ליצירה] רגיש, אבל קצת מוגזם. היה טוב, בטח שהיה טוב ...שהיה טוב ...שהיה טוב זה קצת מעיק על הקריאה... לדעתי-יש עניין לעדן ולגוון קצת את החזרה הזאת. חוצמיזה-העברת את ההרגשה בצורה טובה מאוד! :-) "כל העולם כולו... והעיקר לא לפחד כלל" הכל יבוא על מקומו בשלום! [ליצירה]
- [ליצירה] אקומה צריך (ואפשר) למלא את עצמנו בעצמינו. אני אסביר את עצמי... כמו שהגוף משלים את העור הנקרע בפצעים, כך הנשמה משלימה את החור הנפער... הסוף ממש מסחרר. כמעט נפלתי. [ליצירה]
- [ליצירה] סנקה, are you ded? כ"כ מוזר לי לקרוא צעקה שמחה כזאת. אתה מוזמן לדף שלי, לקראו את המשפט על כתיבת שמחה... תמשיך להנות. ודי עם מזחלות שלג... אתה ג'מייקני, זה לא ילך... ;-) [ליצירה]
- [ליצירה] אמר לי על זה מישהו פעם "אדם בתוך עצמו הוא גר" מי יתן ולא תשברי את בית עצמך. [ליצירה]
- [ליצירה] כואב. "למלכה אין בית, למלך אין כתר. רק שבעה ימים- אביב, בשנה. וסגריר וחמסין כל היתר" (השורה הראשונה היא שם של ספר שאני ממליץ מ-א-ו-ד לקרֹא) [ליצירה]
- [ליצירה] יש לך משהו עם השואה, נכון? השורה של אלתרמן היא "כתוב בעפרון בקרון החתום"? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד. הביצוע. בכוונה בחרת צבעים כחולים בלבד לשמיים? עם שמש כזאת חסר קצת צהובים וכתומים לציור, המקור נראה קצת מוזר בתוך כל הים הכחול הזה. השמיים נראים קצת לא מציאותיים. ואולי זה מה שרצית. שמחתי לראות עוד ציור יפה שלך... [ליצירה]
- [ליצירה] כבר הרבה זמן שאני מנסה להצליח לכתוב שמחה. אני מנסה כ"כ, והמילים נמחקות לי. השמחה קיימת אך היא איננה רוצה להתחבר אל הנייר. הייתי מתוסכל כי כל הכתוב הוא רק בעצב. ואת גרמת לי להבין שזה שווה את זה. יותר יפה לכתוב עצב. שמחה היא רק כדי להרגיש. את מוזמנת לדף-יוצר שלי, לקרוא כמה דברים על "ארספואטיקה". ככה רואים לזה..?... אהבתי מאוד, תמשיכי. חובב. [ליצירה]
- [ליצירה] כ"כ עצוב. עלתה דמעה בזווית עיני. הפנייה ההדרגתית של השיר מהמצב הכואב אל ה"חוסר שביעות רצון" שנובע מהתשומת לב המיותרת שהיא תקבל, לדעתה- זו הפואנטה של השיר. לדעתי החזרה בכל פעם על המשפט "זהו הרגע שממנו והלאה" מכבידה על הקריאה ושוברת את הזרימה של השיר. כדאי להוריד אותו ברוב המשפטים ולהשתמש בפיסוק נכון כדי לצמצם את המשפט. משהו כמו: "זהו הרגע שממנו והלאה המשפחה לא תחזור להיות מה שהייתה, שממנו והלאה לא כל הלילות ישמשו לשינה. זהו הרגע שבו יסומן מינוס במשפחה." [את המשפט האחרון אני לא כ"כ אוהב ולא כ"כ רואה איך הוא עוזר לתאר את העצב..., לדעתי, הוא מגלה מהר מידי על המוות שעליו מדובר] אפשר להשתמש כמה פעמים במשפט הפתיחה, זה יפה וזה נקרא "אנאפורה", אבל לא ברצף כזה ובכמות כזאת. נסי לשכתב ואני בטוח שהשיר ישתפר מאוד. בהצלחה! אבל זו רק עניות דעתי, עשי מה שנראה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] לא יאומן, מצאתי ארבע או חמש דרכים לקרוא את זה. וזה מדהים גם מבחינת הרעיון. הקטע הכי טוב הוא שלוש המילים האחרונות והנקודה. . [ליצירה]
