א.
וַאראה בקרן רחוב
אישה
ועיניה בדמעות
והיא כולה
רועדת
ופניה לא נראות.
לפנים, חשבה, בהיר
וזורח באורות;
אחר פּקְחה עיניה
כדי שתוכל לראות.
כעת,
בצלילות דעתה
רואה היא נוראות.
ידיה מכסות פניה.
את יופיה
הן מסתירות,
ודמעותיה ממלאות את הרחוב.
רוחות החלוּ נעוֹרוֹת
מחפשות הן פתח
פנימה
לפזר בַּמערוֹת
רסיסים קרים
של נוזל לא מוּכּר.
מרווֶה את עוֹרה,
עתידה המנוכּר.
ב.
אז ינוּעוּ אמוֹת הסִיפִּים
בליבּה
כי אוֹתו הנוזל,
חמקמק הוא כמים,
תשׁוּקתה אליו
כּׁה רבה.
גלי, יפתי, ושאי פניִך
הסירי שׂקך מעליִך.
הן מיליִךְ, רגשותיִךְ,
יַקְרוּ מִטוֹבה בּאבנים.
שתי לִרוויה וּראי-
כמים- הפּנים לפּנים.