היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
נחמד. כדאי לעבור שוב על סימני הפיסוק - לנסות לקרוא בקול ולראות איפה הכי כדאי להכניס. השורה האחרונה, למען האמת, נראתה לי קצת תלושה מכל השיר - זו המסקנה, אבל איך מגיעים אליה? ובחמש השורות הראשונות יש חזרה על שורש ר.פ.ה, וזה קצת צורם. סה"כ נחמד - לאו דווקא מסכימה עם המסר, אבל העברת את זה יפה.
תגובות