היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
אהבתי את הרעיון, וכתוב לא רע. כדאי להקפיד יותר על משקל [..], ושלים לב שהחריזה לא הופכת את המשפטים ללא הגיוניים. הסוף נדמה מאולץ במקצת - אין בניה של הרעיון לאורך הטקסט, וזה נראה כאילו המילה נמצאת שם בשביל החרוז. אם זה לא ככה, כדאי לרמוז על זה מוקדם יותר.
שנה טובה.
תגובות