היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
תודה, חבר'ה. ממש ממש.
אסתר ושמואל - מזל טוב!!!! אחי המסכן, שבוע ייקח לו עד שיצליח לשמוע שוב... הרבצתי צרחה אולפניסטית למופת. שיהיה לכם---
כל מה שתרצו. וחתול, גם.
מזל טוב!!!
[ליצירה]
בהתחלה הפריע לי החוסר בסימני פיסוק - אבל מיקדת הכל במילה אחת, וזה עושה את זה. יופי של כתיבה.
וטכני: יש לך אפשרות אולי להכניס חולם בלי רווח אחריו? זה נראה יותר טוב כשהאותיות צמודות.
[ליצירה]
מבהילה? לא הייתי קוראת לזה תגובה מבהילה. הייתי קוראת לזה תגובה מושקעת ואמיתית, שנכתבה אחרי יותר מקריאה אחת (בשונה מהשתפכויות ה'מדהים נפלא מרגש מרנין', שלא צריך להשקיע יותר מדי מחשבה כדי לכתוב אותן)
[ליצירה]
אהבתי "שלוות ילדותך כמו דפקה בחלון" ואת הרעיון בכלל. התמונה שמצטיירת יפה, אבל זה כאילו יש כאן המון רסיסים מפוזרים - אפשר אולי להתמקד יותר, ולהרחיב קצת בתיאורים. "האישה האופה לחמים", למשל, נותן תמונה הרבה יותר ברורה משמות. אהבתי את הרעיון של שמות הרחובות.
תגובות