היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
כן, זה כואב, בוודאי. אלה מלים חזקות ונשאים חזקים, ואני בטוחה שהקטע הזה משמעותי לך מאוד. אבל לדעתי, הוא עדיין בשלב המגירה; הוא לא מופקע, לגבי הקורא הוא לא שונה מקטעים אחרים שנכתבו על אותו נושא, ומבחינה טכנית הוא לא הרבה יותר מרשימה של מלים.
אני לא באה לזלזל, חלילה, אבל הייתי מציעה להניח את זה בצד לזמן מה ולנסות לעבד ליצירה של ממש מאוחר יותר.
[ליצירה]
נחמד, אבל למה כל כך הרבה יצירות בבת אחת?? אם אתה באמת מצפה לקבל תגובות תמעיט קצת. בדף היוצר שלך כתוב להכניס עד שלוש יצירות בבת אחת. עכשיו לא רק שלא תקבל תגובות, אא שהמון יצירות שרק אתמול עלו כבר עפו לעמודים האחוריים. זה לא הוגן.
[ליצירה]
זה עוד לא לגמרי אתה מביא רעיון, ואז מסביר אותו. ברשימה ארוכה של פעולות, בלי "שפה שירית" כמו שקוראים לזה, ובלי מקום לקורא שיסיק מסקנות בעצמו.
יש אצלך נסיון לחריזה, וחוץ מאי הדיוק שלו, הוא מאוד מאוד מאלץ את הטקסט - כלומר, אתה כותב מלים שלא היית משתמש בהן ככה, אלמלא החרוז.
מספרים כדאי לכתוב במלים, לא בספרות.
תגובות