היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
אני חושבת שיש עוד מקום לפתח. זרקת אותנו לסיטואציה, ומרוב מאמץ שלא תהיה האכלה בכפית יצאו קטעים שהם פשוט לא ברורים. מה המשמעות של העלייה הזאת? מה זה היה לפני כן? מה בכלל הולך כאן?
למה אם הוקם בית המקדש, המוטו הוא עדיין "אם הרבנים אמרו אז הם יודעים?" [זה לא קשור לטקסט. סתם תהיה פרטית.]
להרחיב, להפוך את הרעיון לברור קצת יותר, ללטש את הקצוות. יש לזה הרבה פוטנציאל.
תגובות