היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
אתה כותב טוב, הטקסט זורם חלק. כמה בעיות טכניות, וכמה תוכניות (ואני לא באה לרדת על אף אחד :)
ברור לי שהוא 'פראייר'. אתה אומר את זה כבר בכותרת. הצלחת גם להציג כאן דמות שהיא, איך לומר, פראיירית. אבל מערכת היחסים ביניהם לא אמינה, ומוגזמת מאוד. כתרגיל א-עלילתי לעיצוב דמות זה מאוד טוב. כסיפור עם פואנטה זה מאולץ, מכיוון שהמצב שאתה מתאר הוא מאוד, מאוד מוקצן.
המשפט הראשון -לא הבנתי מי מדבר, אל מי ועל מה.
טכניים קטנים ומתקטננים שהפריעו לי: "הרבה טיט נדבק עליהם" - הם אוכלים בטון לארוחת ערב? שאריות אוכל, אולי. לא טיט.
"בהתאמצות מאוד מאוד גדולה" - תיאור מסורבל. מה רע ב'במאמץ רב'?
מנובל - צ"ל מנוול.
ו"בלי טיפת תודה" - זו האכלה בכפית. מרגישים אצלך חזק מאוד שהיא כפויית טובה, ומהבחינה הזאת בנית את הדמויות נהדר. בלי טיפת תודה זה ביטוי די קלישאתי, שאומר את מה שכבר הצלחת להעביר לי.
ושוב: הטקסט שלך כתוב חלק וזורם, הבניה של הדמויות - גם אם מוקצנת - עקבית ומשכנעת, למרות שהסצנה לא. ובהחלט הצלחת להעביר הרגשה של 'פראייר'... בהצלחה.
[ליצירה]
..זו לא סיפורת. וחלוקה לפסקאות תעשה את הקטע קל בהרבה לקריאה.
המשפט הראשון - קצת תלוש לי. טיזר, סיכום - מה, בעצם, הוא עושה שם? את נותנת פתיחה לרעיון, אבל ההקשרים שכל אחד מאתנו עושה הם אסוציאטיבים; הקטע אולי מתחבר לך למשפט הראשון, אבל מבחינתי הוא מנותק ולא הצלחתי לראות את המעבר.
יופי של כתיבה:)
תגובות