היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
אוך.
אתה לא ריאלי. עמים אחים - זה טוב לתנ"ך... לא למציאות שלנו היום. אני אהיה הראשונה להגיד שאסור להרוג אנשים על אידאולוגיה, אבל אני לא אעשה את זה במחיר החיים שלי. או של מישהו אחר.
[ליצירה]
יחי האינטרנט. אני מוצאת שהתגובה שלי לאנשים ברשת שונה מאוד ממה שהייתי אומרת להם פנים אל פנים - ולאו דווקא לשלילה. יש גם צדדים חיוביים בריחוק ובאי הידיעה הברורה עם מי אתה מדבר - אבל אני מסכימה שהנזק בהחלט קיים, והרבה פעמים במידה גדולה עד כדי כך שאולי היה כדאי לוותר על העולם הוירטואלי וזהו.
כדאי לעבוד עוד קצת על החריזה - שמו/פרצופו זה לא חרוז, כנ"ל אדע/אישה ועוד. בהצלחה.
תגובות