היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מה זה? דולמן?
יפה מאוד מאוד מאוד. השחור-לבן עושה את זה ממש, ואהבתי את הזווית של האור... אני מבינה בערך שום כלום בציורים, אבל זה פשוט משהו לא נורמלי.
[ליצירה]
ואם זו אכן ציניות, בעז, ולא תום לב פשוט - אז זה ממש לא היה נחמד.
זה יופי של כתיבה. ואני עדיין מהורהרת בקשר לסיווג - הקטגוריה הזאת כבר לא קיימת.
נו, הלוואי עלי.
[ליצירה]
יש כאן כמה רעיונות מעניינים, ודווקא מצא חן בעיני הנספח - גורם לך לחשוב מי, בעצם, כתב את הסיפור המקורי. אני חושבת שאפשר וכדאי להרחיב את זה למסגרת של סיפור ממש, וגם הסגנון יתאים.
וסימני הפיסוק יצאו הפוכים: כדאי לכתוב בוורד, ליישר לימין ולהעלות שוב.
תגובות