היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
שורה שניה - עצמם צ"ל עצמן.החריזה בסוף מיותרת; לא רק שהיא מאלצת את הטקסט, אלא שלחרוז רק חלק מהטקסט פתאו בלי אזהרה, קצת... צורם.
פחמו של העבר - לא הבנתי את הדימוי. אני חושבת שיש כאן מקום לעבודה על מיקוד של הרעיון וקצת צמצום. שנה טובה.
[ליצירה]
יפה מאוד, אהבתי. והבנתי, אז אהבתי עוד יותר...
בְּכוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל לְבֵן עַרְבוֹת אַפְגָּנִיסְטָן -זורם מעולה.
והשורה על הרופאים נהדרת.
שורה שתים עשרה - קצת לא התחבר לי, לא יודעת מה. אבל זה מאד, מאוד יפה.
תגובות