היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני עם אילה ;-) נמלים - נקבה ולכן זוחלות וכו', עפורים צ"ל אפורים ובכלל שים לב. [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב חזק, אהבתי את ההקבלה. אהבתי 'שואפת אהבה', וכל מילה בדיוק במקום. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק, כתוב טוב, עם אירוניה במקום הנכון [אלא אם כן טעיתי לגמרי - אבל עדיין, אהבתי] ברוכה הבאה! [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי אם זו שירה או סיפורת - אני אתייחס לזה לפרוזה. אתה מתקמצן על סימני פיסוק. גם אם זו היתה שירה - זה עדיין חסר. שורה ראשונה יש לך נקודה מיותרת במקום פסיק. המשפט על צחוק הגורל נחמד, אבל קצת תלוש. ולמה אתה מתחיל פיסקה חדשה מיד אחר כך? שים נקודות בסופי משפטים, כי גם משפטים מגניבים על חרמשים ושטנים ושות' מתמסמסים אם לא חותמים אותם כמו שצריך. סופח אליו - ביטוי לא במקום, ספוג סופח מים, אי אפשר לספוח אנשים - לספח, אולי, אבל גם זה רק במובן הרכוש. בגלל שהיה שונה - אין כזה דבר 'בגלל ש'. מפני ש, כי, בגלל זה ש. לא 'בגלל ש'. איום ונורא מכל דבר איום ונורא אחר - באמצע הדרמה, אתה מכניס הומור, וזה חבל כי אתה יכול לכתוב חזק. המשפט על הנערים והגברים - ברור מה ניסית להעביר, אבל אתה מאבד את התמצית של זה ומורח, וזה לא עובר טוב. סך הכל הקטע הזה, אני חושבת, עוד לא החליט אם הוא סאטירי, אירוני או דרמטי. הוא לא מצליח להיות כולם ביחד. ותארגן את הטקסט ככה שיבינו עם איזה ז'אנר אנחנו מתעסקים, כי בשלב מסוים המבנה בשורות קצרות גרם לי לחשוב שזו שירה - ואולי זה באמת ככה, לא סגורה על זה. וממש אהבתי את הסיום. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. פשוט ככה. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] הלוואי... אבל ימי שלישי פשוט לא מסתדר לי :( [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] קשה להגיב בצורה ביקורתית על דבר כזה. [אל תבכי] [ליצירה]
- [ליצירה] זה מאוד... שונה. [צריכה ללכת לחשוב:)] [ליצירה]
תגובות