של האביב הוא-
ניחוח שריפת החמץ,
פריחת התפוח, והאגס.
של האביב הוא-
ניחוח האבק הטרי
פריחת נץ החלב.
והלא אביב כעת,
ואני שוקע.
העולם מסביבי פורח
ומנסה לשכנע.
ומדוע הולך אני
בדרכֵּי מדבר יבשות
כשהכול סביבי מלבלב?
מדוע האביב
הוא עצבוני?
ולמה
האגס פורח בשלווה,
בלי להבחין בכך כלל?
חובב לנדוי
-
"כי אנחנו כאן בשבילך!
למה?"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כל-כך נכון פתחת לי שערי גן-עדן עם השיר הזה. ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] הבנתם כמעט לגמרי... יש עוד רובד מלבד חוסר הביטוי המושלםשל שקיעה בשחור-לבן. הרובד הוא במבט של אמנות. כשצלם למשל בוחר לצלם שקיעה הוא לא ישתמש בסרט שחור לבן. או שהוא כן ישתמש בשחור לבן, זו האומנות... אבל בכל-זאת, לדעתי, הביטוי של צילום שקיעה הוא בערבוב הצבעים. גונני אפור לא יצליחו לבטא בצורה שלמה את חווית השקיעה.. באותו מובן גם הכתיבה היא ככה. שמחה היא חוויה שלא מצליחה להרשם... כשהיא נרשמת היא כבר לא חוויתית. א"א לקרוא שיר על שמחה ולהרגיש את השמחה גואה בלב (מי שמצא שיר כזה שיגיד, אני אשמח לקרוא...) בדיוק כמו שא"א להתבונן בתמונה שחור-לבן ולחוות חוויה דומה לשקיעה של שמש... זו לא החוויה ולדעתי כל אמנות שהיא צריכה להעביר חוויה כלשהי. ה"צרכן" של האומנות צריך לחוות משהו כשהוא מביט על תמונה, ציור, פסל, קורא שיר או סיפור ומקשיב למוסיקה וכן על אותה דרך -כל האומנויות... ויש עוד רבדים שגיליתי תוך כדי כתיבת תגובה זו, אבל אני אשאיר את הגילוי לכם... תודה רבה על התגובה! אתם מוזמנים לקרוא עוד ולהגיב. תמיד כיף לקבל תגובות... [ליצירה]
- [ליצירה] רגיש, אבל קצת מוגזם. היה טוב, בטח שהיה טוב ...שהיה טוב ...שהיה טוב זה קצת מעיק על הקריאה... לדעתי-יש עניין לעדן ולגוון קצת את החזרה הזאת. חוצמיזה-העברת את ההרגשה בצורה טובה מאוד! :-) "כל העולם כולו... והעיקר לא לפחד כלל" הכל יבוא על מקומו בשלום! [ליצירה]
- [ליצירה] לא באמת יש לי מה לומר חי על החס וחס על החיה. או משהו כזה.. רק בשביל שתהיה עוד תגובה, כן? חובב [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט מדוייק. ממש ככה. תחושות שעלו במדויק אצלי, כאשר קראתי את הספרים. {אגב, יש שני ספרים, קראת את שניהם?} הבאת תובנות יפות של אופטימיות: "שומעת שיר עצוב מתחבא מאחורי מנגינה שמחה היא שומעת עצב שהפסיד לשמחה" ואולם, יש מקום לשכתב את השיר ולעשותו פיוטי יותר ופחות "תיאור מדוייק", להוסיף מילים יפות וגבוהות יותר ועימוד נכון... זו עניות דעתי. מוזמנת אל הדף שלי. חובב. [ליצירה]
- [ליצירה] אמנם זה הכי חשוב אבל זה הכי קשה. קל להגיד דברים כאלה, מתסכל לנסות ליישם אותם שוב ושוב, ולא להצליח. ____ בכל מקרה נגעתי לי בנקודה רגישה מאוד... [ליצירה]
- [ליצירה] יפהההה!! :-) מאוד אהבתי את הסיפור הזה! הוא מרגש ומצחיק בצורה הנכונה בדיוק. כמו שאני אוהב (ולא כ"כ מצליח לכתוב...) תמשיכי לכתוב ככה- זה נפלא!! חובב. [ליצירה]
- [ליצירה] כ"כ עצוב. עלתה דמעה בזווית עיני. הפנייה ההדרגתית של השיר מהמצב הכואב אל ה"חוסר שביעות רצון" שנובע מהתשומת לב המיותרת שהיא תקבל, לדעתה- זו הפואנטה של השיר. לדעתי החזרה בכל פעם על המשפט "זהו הרגע שממנו והלאה" מכבידה על הקריאה ושוברת את הזרימה של השיר. כדאי להוריד אותו ברוב המשפטים ולהשתמש בפיסוק נכון כדי לצמצם את המשפט. משהו כמו: "זהו הרגע שממנו והלאה המשפחה לא תחזור להיות מה שהייתה, שממנו והלאה לא כל הלילות ישמשו לשינה. זהו הרגע שבו יסומן מינוס במשפחה." [את המשפט האחרון אני לא כ"כ אוהב ולא כ"כ רואה איך הוא עוזר לתאר את העצב..., לדעתי, הוא מגלה מהר מידי על המוות שעליו מדובר] אפשר להשתמש כמה פעמים במשפט הפתיחה, זה יפה וזה נקרא "אנאפורה", אבל לא ברצף כזה ובכמות כזאת. נסי לשכתב ואני בטוח שהשיר ישתפר מאוד. בהצלחה! אבל זו רק עניות דעתי, עשי מה שנראה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] יש לך משהו עם השואה, נכון? השורה של אלתרמן היא "כתוב בעפרון בקרון החתום"? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ונורא כאחד. פרוזה מעולה! [ליצירה]
תגובות