הדבר הכי חשוב זה להיות מסוגל
להסתכל לעצמך בעיניים. שלא יקרה
שבגיל 60 תסתכל בראי ותגיד
"מי זה?" או "מאיפה זה בא?"
שתגדל להיות מישהו שאתה אוהב,
מי,
שתמיד רצית להיות.
דנדוש ביסלי
-
אוהבת עמיחי ומילים קטנות ופשוטות. מנסה לחיות...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שוקלת להדפיס... אבל אולי כדאי להפנים וזהו? [ליצירה]
- [ליצירה] אני אשתה לכבוד לזה!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] ותסתכלו לעצמכם טוב טוב בעיניים. מי אני? זו שאלה . [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... הפנמתי והיתחברתי... בהצלחה לך... [ליצירה]
- [ליצירה] אמנם זה הכי חשוב אבל זה הכי קשה. קל להגיד דברים כאלה, מתסכל לנסות ליישם אותם שוב ושוב, ולא להצליח. ____ בכל מקרה נגעתי לי בנקודה רגישה מאוד... [ליצירה]
- [ליצירה] חובב יקר, סליחה על התגובה המאוחרת מאוד, רק עכשיו שמתי לב... המשפט הזה נכתב בשאיפה דווקא בגלל שזה קשה כל כך. לו היה זה קל, לא היינו צריכים לכתוב על זה תאוריות, היינו פשוט עושים. זה נכתב מהפחד לא להצליח. מהפחד שכן נקום בגיל 50 או60 ולא נזהה מי שעומד בראי שניצב מולנו.... המון בהצלחה... דנדוש. [ליצירה]
- [ליצירה] להיות חבר של... בס"ד זה מזכיר לי מה שחבר אמר לי: תחיה כך שתהיה אדם שהיית רוצה להיות חבר שלך. יופי של פרספקטיבה עתידית בכדי להדגיש את חשיבות העכשוית. [ליצירה]
- [ליצירה] לכל אחד יש רגעים שפתאום משתנים לו המשקפיים, ומה שהיה ברור מאליו, פתאום זז מול העיניים. אז נכון שזאת קלישאה, ואין כל כך מה לעשות, אבל תני לזה קצת זמן, ואל תפסיקי לקוות. והכי חשוב, שמיכת הפוך היקרה, אל תוותרי לעצמך, ואל תרימי ידים. וקחי בחשבון שלא תמיד זה עובר אחת ושתיים... בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] אולי זה בגלל השעה אבל אני לא בטוחה שהבנתי את הכל... לדוגמא: למה למות כמו החתולים? (ז"א: זה נשמע לי משפיל משהו, לא!?) ובכל זאת יש בשיר משהו שאהבתי... אולי הדימויים? הציוריות טובה מאוד, והתמונה נורא עולה לי בראש כשאני קוראת אותו... [ליצירה]
- [ליצירה] ואאאווו. כבר הרבה זמן לא קראתי כזה קטע מתוק וקסום גם יחד. ממש אהבתי את ריבוי הדימויים למרות שהקטע של אם בת היה היחיד שלא הסתדר לי. חוצמזה, ממש אהבתי וזה גם חמוד לקרוא מעין תאור מצב של סיטואציה שקוראת גם לך... [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהבת את האסוציאציות בשיר, זה כמו תמונות. וזה תמיד חוזר לזה שהיא חשבה שהם יהיו בפריז. זה כמו שהמחשבות נודדות ואז אתה נזכר על מה רצית לחשוב ושוב נודד ואז שוב נזכר... אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] רון, לגבי היחסים. ברור לי שלא חשבת על זה, ולכן הערתי את הערתי. אבל הצירוף של: נשאב פנימה.... והסערה שבחוץ (או שבעצם היא בפנים?). גופי רוטט, רועד מאושר. התרגשות. קירבה... מפרה את העתיד, מאיר... וכולי. זה מזכיר לי את השיר של עידן רייכל: הנך יפה רעייתי, הוא לוקח שימוש משיר השירים והופך לגופני ממש. וכן, אני יודעת שזאת לא היתה הכוונה... [ליצירה]
- [ליצירה] איזה שינוי בין השנים... אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] ואליי מחר, מה יהיה? עת יחליף אור השחר הלבן, את אור נרות בדידותיינו? שמא יתפוגגו הצמידים, וימוגו הגמלים יחד עם אור הגחליליות? [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה אם זה לא נחמד כל כך, אבל למרות שאני מרגישה שיש עוצמות בשיר, אני מרגישה שזה לא ממש בא לידי ביטוי. הצורה שבה את כותבת, לדעתי, מלאה קטיעות והפסקות, אני מרגישה שהגלישה, במקרה הזה יותר יוצרת מעצורים. בכל שורה מופיעה מילה, וזה מחייב לעצור אחרי כל שורה. למרות תוכן השיר - " אהבה מתפרצת לא עוצרת סוררת לא נשלטת" אני מרגישה חסימה ומעצורים בצורה בה כתוב השיר. אני כותבת זאת מפני שנראה לי שמאחורי השיר הזה יש עוצמה ואהבה גדולה, ולכן נראה לי זה קצת "מבוזבז" ככה.... יום טוב, דנדוש. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי... [ליצירה]
- [ליצירה] עוף!! העולם של האדם הוא מה שהוא בעצמו קולט מן העולם שסביבו.אולי יש בקצה השני של היקום ישות שקוראים לה בצ'קצ'ה, אבל היא לא חלק מהעולם שלי. כאשר האדם רוצח את עצמו, הוא לוקח חלק גדול מאוד מכל מה ומי שקשורים אליו, מכל העולם שלו, מכל מה שהשתקף מהעולם הגדול, לתוך עולמו שלו... ב. אני חולקת עליך! יהודי כופר מוסיף כח לעמ"י? ואני דווקא חשבתי ההפך... (!!!) ולשאלתך יהודית - לא, דנדוש זה לא עיוות של דנה אלא קיצור של דניאל... בקשר ל-א' שלך: האם למצוות אין קיום לאחר שהאדם מת? ואני חשבתי שמה שהאדם משאיר בעולם זה המעשים שלו.... זה לא משנה אם הוא מת! הפנקס פתוח והיד רושמת - ז"א: המעשים הטובים והמצוות לא(!) נעלמים לאחר מותו! את ב' שלך אני אוהבת... דניאל [ליצירה]
תגובות