ברצוני לומר משהו.
ברצוני לכתוב קטע שיתחבר אל נשמותיכם.
מן קטע המציג תובנה עמוקה,
או הרהור מחושב.
הלוואי והייתי נוגע בכם.
מרטיט איזה נים
או חדר בלבבכם.
אני יושב מול הדף ובוהה בעצמי.
מחטט ומחפש
בעמקי נשמתי.
אולי אצליח לגרד איזו התרגשות מן העבר
שתרגש גם אתכם.
ואולי אין תגובה
כי זהו ניסיון א-לוקי.
ואולי אני מנותק מידי
מרחשי לבבי.
משהו קורה לי בזמן האחרון,
ואני עוד לא בטוח אם הוא טוב או רע.
חובב לנדוי
-
"כי אנחנו כאן בשבילך!
למה?"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] פשוט מדוייק. ממש ככה. תחושות שעלו במדויק אצלי, כאשר קראתי את הספרים. {אגב, יש שני ספרים, קראת את שניהם?} הבאת תובנות יפות של אופטימיות: "שומעת שיר עצוב מתחבא מאחורי מנגינה שמחה היא שומעת עצב שהפסיד לשמחה" ואולם, יש מקום לשכתב את השיר ולעשותו פיוטי יותר ופחות "תיאור מדוייק", להוסיף מילים יפות וגבוהות יותר ועימוד נכון... זו עניות דעתי. מוזמנת אל הדף שלי. חובב. [ליצירה]
- [ליצירה] נוגע ועמוק אין לי עוד מילים להוסיף על התוכן. פשוט מדהימות אותי ההשוואות לטבע. את השם לא הבנתי. לא ברור לי הקשר. למרות ששם השיר משך אותי להכנס ולקראו, לא מצאתי שהוא קשור לתוכן. יש אולי גם קצת מה לעבוד על המבנה, לחשוב יותר על צורת עימוד וכתיבה שיתנו עוד עומק ואיכות לשיר. לדוגמא: "אנחנו חייבים לגלים לנסות, גם אם נשברנו. אסירי תודה לרעם, ששבר את השתיקה" לדוגמא... שיר חמוד ועם פוטנציאל ענק. דרושה עוד קצת מחשבה וליטוש קטן. [ליצירה]
- [ליצירה] אמר לי על זה מישהו פעם "אדם בתוך עצמו הוא גר" מי יתן ולא תשברי את בית עצמך. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מאוד יפה. כמו תגובה דתית לשיר של ביאליק. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים אהבתי את הסגנון שבחלקו מושאל משפת הנביאים- "סרה מעצבונה". לפעמים יש חוויות שנחקקות בנו ומסרבות להמחק למרות הכל. ישנו חסרון בלעמוד יציב כמו סלע והוא שהחרוט על סלע -חרוט לעולם. אהבתי מאוד את המבנה הניגודי: עומדת איתנה, אך עודנה מבכה; צנומה ומהססת לדעתו ולדעתה היא עומדת יציבה ועוד.. אהבתי גם את השימוש בטבע- רגבי אדמה וסלע. י"ום, יום ועוד אחד"*צריך לשים פסיק גם אחרי ה"יום" השני. זהו כלל לא "קטע". זהו שיר לכל דבר. ושיר יפה מאוד! המשיכי! [ליצירה]
- [ליצירה] מי היא זאת? גרמת לי לקנא בך על הכשרון... הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה. בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות ולשתוק ולשתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] הבנתם כמעט לגמרי... יש עוד רובד מלבד חוסר הביטוי המושלםשל שקיעה בשחור-לבן. הרובד הוא במבט של אמנות. כשצלם למשל בוחר לצלם שקיעה הוא לא ישתמש בסרט שחור לבן. או שהוא כן ישתמש בשחור לבן, זו האומנות... אבל בכל-זאת, לדעתי, הביטוי של צילום שקיעה הוא בערבוב הצבעים. גונני אפור לא יצליחו לבטא בצורה שלמה את חווית השקיעה.. באותו מובן גם הכתיבה היא ככה. שמחה היא חוויה שלא מצליחה להרשם... כשהיא נרשמת היא כבר לא חוויתית. א"א לקרוא שיר על שמחה ולהרגיש את השמחה גואה בלב (מי שמצא שיר כזה שיגיד, אני אשמח לקרוא...) בדיוק כמו שא"א להתבונן בתמונה שחור-לבן ולחוות חוויה דומה לשקיעה של שמש... זו לא החוויה ולדעתי כל אמנות שהיא צריכה להעביר חוויה כלשהי. ה"צרכן" של האומנות צריך לחוות משהו כשהוא מביט על תמונה, ציור, פסל, קורא שיר או סיפור ומקשיב למוסיקה וכן על אותה דרך -כל האומנויות... ויש עוד רבדים שגיליתי תוך כדי כתיבת תגובה זו, אבל אני אשאיר את הגילוי לכם... תודה רבה על התגובה! אתם מוזמנים לקרוא עוד ולהגיב. תמיד כיף לקבל תגובות... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ופיוטי אבל לא הבנתי את הקשר לבדידות הזאת פתאום... [ליצירה]
- [ליצירה] כ"כ עצוב. עלתה דמעה בזווית עיני. הפנייה ההדרגתית של השיר מהמצב הכואב אל ה"חוסר שביעות רצון" שנובע מהתשומת לב המיותרת שהיא תקבל, לדעתה- זו הפואנטה של השיר. לדעתי החזרה בכל פעם על המשפט "זהו הרגע שממנו והלאה" מכבידה על הקריאה ושוברת את הזרימה של השיר. כדאי להוריד אותו ברוב המשפטים ולהשתמש בפיסוק נכון כדי לצמצם את המשפט. משהו כמו: "זהו הרגע שממנו והלאה המשפחה לא תחזור להיות מה שהייתה, שממנו והלאה לא כל הלילות ישמשו לשינה. זהו הרגע שבו יסומן מינוס במשפחה." [את המשפט האחרון אני לא כ"כ אוהב ולא כ"כ רואה איך הוא עוזר לתאר את העצב..., לדעתי, הוא מגלה מהר מידי על המוות שעליו מדובר] אפשר להשתמש כמה פעמים במשפט הפתיחה, זה יפה וזה נקרא "אנאפורה", אבל לא ברצף כזה ובכמות כזאת. נסי לשכתב ואני בטוח שהשיר ישתפר מאוד. בהצלחה! אבל זו רק עניות דעתי, עשי מה שנראה לך. [ליצירה]
תגובות