הדרך עצמה אינה חשוכה
כאשר יש מנורות בצדי הדרך
או אור חיצוני אחר.
(מעולם לא ראיתי דרך שהיא עצמה אינה חשוכה אלא מלאת אור. אם היה שביל שעשוי ממנורה אחת גדולה לא ניתן היה ללכת עליו ולראות אותו מפאת הכוויות ברגלים והסנוור בעיניים).
[ליצירה]
אבל
הדרך עצמה אינה חשוכה
כאשר יש מנורות בצדי הדרך
או אור חיצוני אחר.
(מעולם לא ראיתי דרך שהיא עצמה אינה חשוכה אלא מלאת אור. אם היה שביל שעשוי ממנורה אחת גדולה לא ניתן היה ללכת עליו ולראות אותו מפאת הכוויות ברגלים והסנוור בעיניים).
[ליצירה]
[ליצירה]
---
אבל כשיש אור כללי, שנכלל בכל התחומים, שאי-אפשר להימלט ממנו, שמכוון, אין צורך בכל מיני מנורות קטנות.
[ליצירה]
---
אני מתייחס רק לשורה הראשונה, ששבתה אותי.
זה ממש מזכיר לי את הרגעים בחורבות בית-הכנסת בסוסיא, בסיור, לפני שהגיעה כל הקבוצה, כששהיתי שם לבד, צופה על יטא, אוכל את השקט, מתקיים.
[ליצירה]
---
יפה, טל!
ילדה, זו אכן מרכתבו של השר. יש משם נוף מדהים של מדבר יהודה, וכל הזמן זווגת מצטלמים שם. כתבתי את זה מזמן, אבל רק ביום ראשון אימתי את הפרטים כשביררתי אותם שוב.
[ליצירה]
---
בדיוק דיברתי על זה אתמול בהודעת הפרידה שלי מהפורום....
אפשר להסתכל על בן-אדם מהצד הלא כרונולוגי, הלא תלוי בזמן. אופי.
ואפשר ברגע מסויים. ואם העקרונות שלו נוגדים - הוא עבד זמן.
אם בן-אדם ששירים או סוג הומור מסויים נוגדים את הערכיםשלו, והוא בכל זאת שר אותם וצוחק מהבדיחות הללו -
הוא עבד זמן.
כתוב טוב, השיר.
[ליצירה]
יש שם מילה צורמת...
כשגדלים, האהבה גם מתפתחת ואוהבים יותר.
וחייבים לגדול כדי להרגיש באמת את משמעות האהבה.
גם אני אהבתי בגיל 15, ובגיל 9, ואני אוהב עכשיו (לא אותן אהבות)
ואין מה להשוות. כשמתגברים לומדים.
תגובות