אין צורך במנורות בצידי הדרך
אם הדרך עצמה אינה חשוכה.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה מצא חן בעיני. בעיקר עם ההקשר של הכותרת. [ליצירה]
- [ליצירה] רגע, אז אתה אומר ש... אין צורך ב'בנות-שמחם'??? (סתם, בדיחה תפלה...) [ליצירה]
- [ליצירה] אבל הדרך עצמה אינה חשוכה כאשר יש מנורות בצדי הדרך או אור חיצוני אחר. (מעולם לא ראיתי דרך שהיא עצמה אינה חשוכה אלא מלאת אור. אם היה שביל שעשוי ממנורה אחת גדולה לא ניתן היה ללכת עליו ולראות אותו מפאת הכוויות ברגלים והסנוור בעיניים). [ליצירה]
- [ליצירה] --- אבל כשיש אור כללי, שנכלל בכל התחומים, שאי-אפשר להימלט ממנו, שמכוון, אין צורך בכל מיני מנורות קטנות. [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד הגדרה מושלמת, רק שאלה:האם זהו מצב תלוי,או שמא הדרך תמיד מוארת רק יש עליות וירידות ומישור? [ליצירה]
- [ליצירה] -- תלוי, נראה לי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- איפה זה? [ליצירה]
- [ליצירה] ... טוב, אבל לפחות ההומור של פעם הוא לא ההומור של היום... מה בדיוק הבנת מהשיר? [ליצירה]
- [ליצירה] --- חתלתול. ברגע שהטקסט יצא אל הקורא, הקורא יכול לפרש אותו כרצונו... מודל פיסק. [ליצירה]
- [ליצירה] --- יפה. הלוואי שנזכה. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני לא מזלזל בדעה שלך... התפילה הקיימת נכתבה לפני 2,000 שנה, היא כל-כך בירוקרטית. כאילו עוברים תהליך עם אלף אותיות קטנות וסעיפים ותת-סעיפים, שכל-כך קשה להגיע לדבר האמיתי. בטמפל בקרקוב, וואו, זאת היתה תפילה. אתה רק נכנס, כבר כולם רוקדים, שרים, כולם ביחד, יהודים, שמחים. תנועות, יחד יחד יחד יחד. דבקות. הכל מקבל משמעות אמיתית, קיימת. ואחר-כך, כן, גם צריך לשבת, *להתקבע*, לקרוא קצת מהסידור, אבל התפילה האמיתית היתה הריקודים. פעם בבית-ספר, במקום להתפלל בבית-מדרש הלכתי לשדה ליד (לא בדיוק שדה ולא בדיוק ליד, לא עקרוני), עם התפילין והכל, בלי סידור, ופשוט התפללתי. שעה שלמה. יש לי עוד כל מיני דוגמאות, אבל זהו. (אני זוכר שכתבתי בפורום שאני נגד הביורוקרטיה של התפילה, אבל לא הרחבתי. מוזר שראיתי את התגובה שלך ישר.:) [ליצירה]
- [ליצירה] --- כן, גם אני חשבתי שזה היה מכוון. ונזכרתי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אבל אני חושב שהשם יפה כמסר לחיים. גשר כעוקף גדר. [ליצירה]
- [ליצירה] התווים: לה לה לה לה סי דו סי דו סי לה סול לה לה לה לה סי דו סי דו סי דו רה מי מי מי (גבוהים כולם) מי פה סול פה מי פה רה מי דו דו דו דו רה מי רה דו רה סי דו לה לה לה ומילה אחרונה משתנה [ליצירה]
- [ליצירה] --- כן, נכנס ללב. גם אני צריך לכתוב משהו על המסע. [ליצירה]
- [ליצירה] ממממ..... היי, מישהו דיבר על יחפים? ------------------------------ (מאז יום שני, יום הטיול בשומרון וסיבוב השערים, אני עמוס במחשבות) אוהב את האידאלים, את ההקרבה של נוחות החיים למען ארץ ישראל, גם אם לפעמים יש מעין תפיסת טרמפ על האידיאלים. לא רואה פסול באמירה 'תראה, הנה ערבי.' רואה פסול ופגם מוסרי בריקודי נקמה עם סכינים ונשק ובשירי נקמה (זה עושה לי בחילה ומדכא אותי) יוני, התגובה שלך דמגוגית. ברור שאיכפת לה (ולי) מאחינו יותר מהערבים. המחאה שלה (אם הבנתי טוב) היתה נגד היחס לערבי, שאם לא היה כך, לא היה נגרע דבר מהיהודים (ולכן לא מדובר בהשוואת 'איכפתיות') על חרבך תחיה נאמר לעשו = אדום. והאמירות עם של רוצחים וימח שמם הן לא טובות בעיני. העובדה שהם מעשנים מגעילה אותי. מגעילה אותי. מגעילה אותי. שיר, האומץ של הנערים להגיד כך לנהג ראוי להערצה בעיני. 'אל תשכחי שהנוער הזה חי את המוות ולכן...' - את מדברת על נהייה לא שכלית אחרי הרגשות, וזה לא טוב ונובע מחולשה. בכל מקרה, לא ראיתי משהו לא נכון, לטעמי, ביחס לערבי, ביצירה הזו, אלא רק בתגובה עם הריקוד המגעיל. =================================== אבל כל הדיון הזה, לפני הדיון על יצירה, הוא דיון על נקודות מוצא ביחס לערבים. ======================== וזה כתוב ממש יפה, באמת. תיאור החתונה מקסים. תיאור הנוגות שעלתה בך למראה הערבי המתייסר יפה. [ליצירה]
תגובות