אין צורך במנורות בצידי הדרך
אם הדרך עצמה אינה חשוכה.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה מצא חן בעיני. בעיקר עם ההקשר של הכותרת. [ליצירה]
- [ליצירה] רגע, אז אתה אומר ש... אין צורך ב'בנות-שמחם'??? (סתם, בדיחה תפלה...) [ליצירה]
- [ליצירה] אבל הדרך עצמה אינה חשוכה כאשר יש מנורות בצדי הדרך או אור חיצוני אחר. (מעולם לא ראיתי דרך שהיא עצמה אינה חשוכה אלא מלאת אור. אם היה שביל שעשוי ממנורה אחת גדולה לא ניתן היה ללכת עליו ולראות אותו מפאת הכוויות ברגלים והסנוור בעיניים). [ליצירה]
- [ליצירה] --- אבל כשיש אור כללי, שנכלל בכל התחומים, שאי-אפשר להימלט ממנו, שמכוון, אין צורך בכל מיני מנורות קטנות. [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד הגדרה מושלמת, רק שאלה:האם זהו מצב תלוי,או שמא הדרך תמיד מוארת רק יש עליות וירידות ומישור? [ליצירה]
- [ליצירה] -- תלוי, נראה לי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- מאוד אהבתי את זה. זה יפה, זה חזק, זה עצום. מישהו נחמד מתחתן היום. אמממ.... המילה 'גלות' לדעתי לא מתאימה למצב שלנו. בכלל לא. [ליצירה]
- [ליצירה] בע"ה הכל יהיה טוב. ברור שיהיה. אני אוהב דברים כאלה. "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו." ולא יהיו עוד פיגועים בעזרתו. [ליצירה]
- [ליצירה] --- הקספ = הקסם, כמובן. [ליצירה]
- [ליצירה] --- פספסתי את זה, וחבל [ליצירה]
- [ליצירה] ושכחת ש--- לאס *ו*גאס לאנ יוצא? [ליצירה]
- [ליצירה] --- באמת, אין לי מה גאה להיות במוצאי. ולו היה מגרמניה, מספרד, מהולנד, ממרוקו, מאוסטרליה או מהפיליפינים, אין לי מה להיות גאה בו. כן, הוא מעשיר את חיי במאכלים, במוזיקות אולי, באספקטים מסויימים מאוד בתרבות שאני נחשף אליה. אבל הוא לא חלק מהזהות שלי, אני לא רוצה להמשיך את זה. כולם קיבלו את התורה בסיני, ושל כולם היא המדינה, והארץ. מין סגירת מגעל שכזו. רן, יהודי ישראלי. (כתבתי על זה קטע שיכול להבהיר את זה יותר טוב - תקווה לעיגול הנושן) [ליצירה]
- [ליצירה] --- אמאל'ה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אני אוהב את התחנה המרכזית בירושלים. מקום מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] - - - ושלא יובן לא נכון. אני עצמי לא מתכוון לירות באף-אחד בחיים שלי, אף-פעם לא להשתמש בנשק. קשה לי עם זה, אישית. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, זה יפה בתור אחד שיש לו מטאבוליזם במהירות של אלף סופות טורנדו אני קצת מקנא בה (בה? בך?) יפה ההתבגרות הנפשית הזאת. הגמילה מהכעס. אני, כאדם אופטימי, לא כל-כך אוהב יצירות לא אופטימיות, וזו אופטימית וממחישה תא האופטימיות ואת הצמיחה שלה שלב אחר שלב. איזה יופי! [ליצירה]
תגובות