הדרך עצמה אינה חשוכה
כאשר יש מנורות בצדי הדרך
או אור חיצוני אחר.
(מעולם לא ראיתי דרך שהיא עצמה אינה חשוכה אלא מלאת אור. אם היה שביל שעשוי ממנורה אחת גדולה לא ניתן היה ללכת עליו ולראות אותו מפאת הכוויות ברגלים והסנוור בעיניים).
[ליצירה]
אבל
הדרך עצמה אינה חשוכה
כאשר יש מנורות בצדי הדרך
או אור חיצוני אחר.
(מעולם לא ראיתי דרך שהיא עצמה אינה חשוכה אלא מלאת אור. אם היה שביל שעשוי ממנורה אחת גדולה לא ניתן היה ללכת עליו ולראות אותו מפאת הכוויות ברגלים והסנוור בעיניים).
[ליצירה]
[ליצירה]
---
אבל כשיש אור כללי, שנכלל בכל התחומים, שאי-אפשר להימלט ממנו, שמכוון, אין צורך בכל מיני מנורות קטנות.
[ליצירה]
מתקרבת,
כל החירטושים האלה שיוצאים לאנשים בתפילה זה בגלל שהיא ביורוקרטית, קבועה, מגבילה, מיושנת.
היא לא נובעת מה"אני" של כל אחד.
היא צריכה להתחדש.
(ואף-פעם לא כתבתי על זה בפורום, פשוט כי לא רציתי. אולי רמזתי כמה פעמים, אבל לא פתחתי דיון.)
[ליצירה]
---
בת מלך, ע"פ הטרמינולוגיה שלך, אפשר להיות גם מרוקאית לא אמיתית?
עדה זה לא יהיה משהו שאני ארצה להעביר לילדים שלי. והכעיס אותי הרב אבינר ברעיון התמוה משהו שלו בעניין השידוכים באחד מגליונות 'באהבה ובאמנה' האחרונים, כשהכניס עת הסעיף עדה לדפי השידוכים שלו.
עדה נוצרה כדי שנוכל לשמור על קיומנו היהודי בגלות. כדי שנוכל לשמור על זיקה ליהדות הגדולה, של כל העם. עכשיו העדה נשמרת כשהנסיבות הפוכות לחלוטין.
ותקראי את תקווה לעיגול הנושן, באמת, את תביני אותי יותר טוב.
רן,
שהרבה פעמים אמרו לו שהוא לא תוניסאי אמיתית בגלל שהוא לא אוכל קוסקוס.
[ליצירה]
מקסים!
זה הזכיר לי קצת את שרה מ"ארבע אמהות" של שפרה הורן שהיתה מכינה מי-ורדים שכולם היו אוהבים.
יש בסיפורים שלך הרבה דברים שמראים על האינטרקציה בחברה, איך דברים נוצרים, ואתה יוצר כל מיני ניגודים מרשימים.
בסיפור הזה יש העברת מורשת.
אם להתעמק - קלרה למדה שיש דברים שהיא לא צריכה לנצור בלבה כי היא לא תמיד תהיה, אלא להעביר לדור הבא.
ובתיאבון עם המיספאן הזה!
תגובות