אני לומדת לנגן
בחללים שלי.
כל פעם שאני פותחת פתח,
יוצא ממני צליל אחר.
זה לא משנה אם אני מתאמצת.
אין צלילים אם אין מי שינשוף אוויר.
מוזר.
איך ריק יכול ליצור
כאלה הרמוניות.
שלא הריק יוצר את ההרמוניה אלא ההתמלאות שלו ...
"אין צלילים אם אין מי שינשוף אויר" ...
אעפס מעלה לי אסציציות על פרשת השבוע .
(ההתחלה "והארץ היתה תהו ובהו... ורוח א-להים
מרחפת על פני המים")
יפה !
של שיר.
אני אף פעם לא כותבת הרבה מילים על השירים שלך,
אולי כי הם אומרים לי כ"כ המון, בנקודות מאד פנימיות, אז אני פשוט מעדיפה להשאיר את זה לעצמי...
תודה על מה שאת נותנת לי...
באהבה, נטע.
ב"ה
מממ... כמה אוויר נשפת בי הרגע!
אסוציאציה חופשית: מזכיר לי את ההדים ביצירה עם החימר.
עוד אסוציאציה שעלתה לי: ריק לא רק יוצר הרמוניות. כל העולם בנוי מריק! אם לא היה ריק היינו נקודה אחת קטנה מרוכזת מאוד. כל השוני שבין דבר לדבר בעולם קיים בגלל הרווחים, ואכמ"ל.
אוף, היה לי יותר מה לכתוב, התבלבלתי באמצע
קדם כל זה ממש, ממש יפה.
חוץ מזה חשבתי על התהיה שבסוף השיר, ואני מקווה שיורשה לי להמשיך את הדימוי ולשפוך אור משלי על הנגינה:
האמת היא שמבחינה פיסיקלית באמת אלו החללים שיוצרים את ההרמוניה. גל הקול הוא תנודה, שינוי, בצפיפות האוויר. אני יכול להכריח את האויר לשנות את צפיפותו במקום סגור: במקום פתוח, ריק, היכולת הזו מוגבלת מאד. לכן, באיזור החלל צפיפות האוויר נשארת קבועה. באופן דומה- גל במיתר נובע מתנודות המיתר. בקצוות הקשורים לא תתכן תנועה, ולכן שם המיתר עומד. ההגבלה הזו על הגל גורמת שרק גלים מסוימים מאד יוכלו לשרוד בתוך חליל באורך מסוים, או מיתר באורך מסוים, ונוצר תו. במילים אחרות- העובדה שהגל לא יכול להתקיים במקומות מסוימים מעניק לו אופי מיוחד. העובדה, אם כן, שאני מתכנס בתוך עצמי, לא נדחק בכח לכל מקום, מאפשרת לי למצוא את הלחן האישי שלי.
מצטער אם הפיסיקה הרסה את השיר..לי אישית זה הוסיף.
פיזיקה לעולם לא תהרוס לי שיר.
העלית בי הרבה מחשבות. אבל בכיוון קצת אחר. זה יפה שאפשר ליצור מוזיקה רק בכלים מגבילים.
ואיש אחד - תודה לך. זה באמת לא הריק שיוצר את ההרמוניות. אבל זו לא התמלאות. כמו שאמר חתלתול - זו התנועה.
בהחלט גרמתם לי לחשוב על זה מזווית חדשה...
או יותר נכון מי שיוצר את התנועה .... (כלומר מי שנושף באויר) ואז האסוציציה היותר מתאימה היא אכן מה שאמר חתלתול , ופחות מה שאני אמרתי ...
מצד שני כיון שמדובר על חללים רבים (לעומת רוח האדם שנפחה במקום אחד "באפיו") , יש גם משהו בדברי ...
ונשאלת השאלה איך כל זה קשור לחליל של בית השואבה ?? :))) אם כבר התחלנו בסגנון למדני ....
[ליצירה]
אז זהו
שלא הריק יוצר את ההרמוניה אלא ההתמלאות שלו ...
"אין צלילים אם אין מי שינשוף אויר" ...
אעפס מעלה לי אסציציות על פרשת השבוע .
(ההתחלה "והארץ היתה תהו ובהו... ורוח א-להים
מרחפת על פני המים")
יפה !
[ליצירה]
איזה יופי
של שיר.
אני אף פעם לא כותבת הרבה מילים על השירים שלך,
אולי כי הם אומרים לי כ"כ המון, בנקודות מאד פנימיות, אז אני פשוט מעדיפה להשאיר את זה לעצמי...
תודה על מה שאת נותנת לי...
באהבה, נטע.
[ליצירה]
מישי!!! התגעגעתי אלייך!! איפה היית כל הזמן?
חוץ מזה, זו לא אסוציאציה חופשית בכלל:) זה בדיוק אותו ריק. ממש ממש אותו ריק.
חוץ מזה, מסרישי בדרך...
[ליצירה]
אהההההההההחחחחחח
ב"ה
מממ... כמה אוויר נשפת בי הרגע!
אסוציאציה חופשית: מזכיר לי את ההדים ביצירה עם החימר.
עוד אסוציאציה שעלתה לי: ריק לא רק יוצר הרמוניות. כל העולם בנוי מריק! אם לא היה ריק היינו נקודה אחת קטנה מרוכזת מאוד. כל השוני שבין דבר לדבר בעולם קיים בגלל הרווחים, ואכמ"ל.
אוף, היה לי יותר מה לכתוב, התבלבלתי באמצע
[ליצירה]
אז ככה:
בנוי מצויין. ויפה. את מוכשרת, בזה אין שום ספק.
אבל התוכן... התוכן...
אני זוכרת פעם שהרגשתי ככה - שאבדתי אבל שאין לי טעם לחפש.
אבל את יודעת מה? תמיד יש טעם. אף פעם לא מוצאים את הכל. כל פעם מוצאים משהו, ומלקטים חלק לחלק, וממשיכים לנסות. ולא רק זה. בהרבה מהמקרים, כשמוצאים חלק אחד גם מאבדים שוב חלק אחר.
ובאמת שאין מה לדאוג - אף אחד לא יוכל למצוא את זה במקומך. אין "מוצא ישר". החלק שלך תמיד ישב ויחכה לך במקום שהוא תמיד היה.
מאחת שכותבת דברים כדי להזכיר אותם לעצמה, גם אם הם לא תמיד קשורים לכוונת המשורר...
[ליצירה]
:-)
עופים, תודה על ההסבר! עכשיו אני כבר מבינה למה התכוונת שם...
זה נחמד - הבנת בדיוק את המשמעות של השיר, אבל בצורה אחרת. זה קצת מסובך, אבל אני מקווה שאני מובנת. זותומרת - זה בדיוק מה שהתכוונתי לומר, אבל אתה הפכת את זה ליותר ממוסד כזה, עם תמיכה במקורותינו ובחז"לינו היקרים, ואני בסך הכל תיארתי את מה שאני מרגישה...
אבל מה, קראתי, וחזרתי וקראתי - ולא הצלחתי למצוא בשיר את הפתרון שדיברת עליו! לא בסוף ולא בהתחלה!
אז למה התכוונת? אני לא רואה שום פתרון.
ובקשר לשלוש נקודות - יש לי התנגדות עקרונית ל(...) בכתיבה ממש. במכתבים ושטויות אני משתמשת בהן הרבה יותר מדי - אבל כשאני כותבת "רציני" (עלק), אני לא משתמשת בהן כמעט. זה סתם מקטין את המשפטים.
אולי אני אעשה שם עוד אנטר לפני ה"ורק מנסה..." כדי להפריד.
תודה:)
תגובות