את,
שאחזת במפתח האושר
שלי,
שצללת לתוך עיניי
וליבי
היה לך כעוגן
כף ידי
כמחסה
ארזת ועזבת
ואני
כהוזה.
מתרפק על שברי
זכרונות
שהיו לי
ולך
פעם יחד
ופתאום ניכסת לך
כל דימעה
של כאב
אם היה
כזה בינינו
ואולי,
לא היו הדברים
מעולם...
[ליצירה]
לא ספיראלה,
לא מדובר בהלוויה, אם כי אני סוברת כי כל אחד מתחבר לנקודה אחרת ומבין תוכן אחר ממסגרת של שיר...
אביב וסתיו- קיבלתי, הפנמתי ושיניתי. - רוב תודות!!!
[ליצירה]
שי- זה קטע ענק!
לצערי אני נתקפת בנדודי שינה רבים, תמיד המליצו לי לספור כבשים, וזה רק היה מתסכל אותי יותר- כי הן היו קופצות מעבר לגדר- ואחת היתה נתקעת והשניה נופלת, וזה רק הפריע לי לישון- עוד יותר, מכל הלחץ והציפיה...
אל חשש- אני נורמאלית, למרות איך שזה נשמע, אך הזדהותי המוחלטת וחיוכי המלא על שיר מקסים!!!
[ליצירה]
שי- השיר לא זרם לי והשאיר אותי עם תחושה לא נעימה.... משו פה זה לא זה... לא מצליחה לשים את האצבע, אולי חוסר הסדר, חוסר מקצב, או הניסוח, לא יודעת, לא התחברתי...
[ליצירה]
זה יפה, קטיעת השורות לא תמיד נכונה, בעיני....
הבית: מסיר את המנעול
יוצא למקום ההוא
בלב זכרונות
בו לא ביקרתי,
כאלבום חתום
שלא פתחתי,
אותו הריח
נותר
יפה כ"כ- יכול לעמוד בפני עצמו!!!
תגובות