את,
שאחזת במפתח האושר
שלי,
שצללת לתוך עיניי
וליבי
היה לך כעוגן
כף ידי
כמחסה
ארזת ועזבת
ואני
כהוזה.
מתרפק על שברי
זכרונות
שהיו לי
ולך
פעם יחד
ופתאום ניכסת לך
כל דימעה
של כאב
אם היה
כזה בינינו
ואולי,
לא היו הדברים
מעולם...
[ליצירה]
סיטואציה מוכרת- נסה גם לברך את נהג האוטובוס (יש עוד מי שנוסע בתחבורה ציבורית בכלל?) ולשאול לשלומו של המוכר במכולת. פני תדהמה הם יעטו לפתע...
אבל מסר יקר- זה לא שיר, יכול להיות מסווג כהרהור, דיון וכיו"ב... וזה בסדר, לא כל מחשבה ותחושה יכולה ומוכרחה להיות מתורגמת ליצירה פואטית. לא ככה?
המון בריאות וברכות על הרגישות האנושית במתואר לעיל...
[ליצירה]
מסר- זה יפה. החזרה בסיום לשורות הפתיחה- עצמתית, פתאום אותן שורות מקבלות משמעות חדשה, חזקה יותר.
מאוד יפה, קראתי פעמיים, זה דורש גם קריאה שלישית.
תגובות