כמו אתמול
הן מראות
שחולף הוא
וסוחף הוא
מקטין את המרחב
לכאן
ולעכשיו
אלפי מראות
עם פרצופי
מתנפצות
כשאני מסתכל באחת
ובחמלה מעושה
אני מרים אותם
הרסיסים
שכבר חשבו שהספיקו להתאחות
מהפעם שעברה
ומלטף
ומנחם
מבטיח מרחב
מביט בי
האשמה
ניבטת, מטיחה
(לא נותנת לטייח)
השבר חותך
מכאיב
מעוות את פניי
ואני מקווה
שמתוכם
תצמח בי האחדות
היותר גדולה
